ללא שם

אומרת לך המחלה. המילים שלך נוגעות. הרצון להיאחז בחיים, בחיבוק הילדים, ברגעים קטנים. 

ואני אומרת: כמו שזימנת אותי, תפרדי ממנה לשלום. היא לא חלק ממך. 

שיר נוגה וקשה לקריאה ,

מאחל לך שכמו שהמחלה באה

כך גם תלך ולא תחזור .

שבת שלום  מירב  ורק רפואה שלמה .

שמוליק

ואנו חייבים לא להרים ידיים

עדי  מרפא

אוי, הכאב הגדול, התחושות המציקות הללו והמחלה. מאחל לך בריאות מלאה ובהקדם 

.

שירך קשה מאוד לקריאה - וקשה עוד יותר להגיב לוֹ. 

.

מאחלת לךְ כוחות, 

.

מאחלת לךְ שתימצא רפואה לחולייךְ,

.

ומודה לךְ מאוד על העלת דברייך. 

.

.

בברכה, 

.

רבקה ירון

---

.

שירךְ קשה 

מטלטל שירך, הקושי העצום בהתמודדות עם המחלה. וכדאי להתחיל מהראש, מהמחשבה.

לבריאות מלאה-אדם 

מירב יקרה !

קשה היה לי לקרוא שורות כואבות.

מברכת אותך בימים טובים

בבריאות איתנה

ורק טוב ולבן בעינייך.

אל יהא בך יאוש לעולם.

מחבקת לשבת ברוכה ושלווה

ממני עליזה.

פשוט בוכה איתך...מאותו מקום שלך של מחלה ללא מרפא שזימנתי גם אני ..כתבת כמעט את מחשבותיי...ולא נתלונן אין אלא לקבל...