כשהים לא יכול להכיל

לאפשר לגלי החיים לקחת אותך לכל מקום אפשרי. כי כרגע...יאוש! וחיפוש הדרך. 

זעקה שמעתי כאן, אינך יכולה להכיל עוד! 

הגלים שמתנפצים,

הים הסוער

הברקים שמדליקים

אור בשמיים

הקולות הרעשים

של דממה רועמת

ואת למקום מבטחים שואפת

מתכסת בשמיכת צדפים.

מקסים רשל , אהבתי את הכתוב ואת הרגש העולה ממנו בינות הגלים, הברקים והצדפים.

יום טוב 

שמוליק

הגלים הנישברים יובילו אותך לחוף מבטח

זאת תקוותך והיא לבטח תתגשם

יאוש ממילא לא יוביל אותך  לשום מקום-האחזי תמיד בתקווה

הרבה שמחה ואושר

ממני מרים

רשל יקרה !

את תמצאי חוף מבטחים

להניח ראשך,

אם לא יהא בך יאוש כה גדול

את חייבת להשען על תקווה ואמונה. 

שירתך העציבה ליבי מאד 

מאחלת לך בריאות איתנה וכוחו  להתמודד עם הכאב

ממני עליזה.