אֶת שֶׁיָדַעְתִּי ...

יש ומילים אינן נאמרות ברור דיין. השיח הזה מעיד על התקשורת שאינה במיטבה. ונותרו דברים על קצה הלשון, חבויים בלב. 

לא די בידיעת הלשון הדקדוק 

וכן כולנו מנסים לבאר עם עצמנו 

ותמיד יש עוד מחשבה שצצה שמבינה 

יופי של כתוב 

שבת נפלאה 

אֶת שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לֹא נֵדַע לְעוֹלָם אֶת שֶׁיָּדַעְתִּי

לְעוֹלָם נֵדַע.

השיחה הזו לא לובנה עד תום, לא נאמרו כל הדברים שהיו צריכים להאמר וחבל מאוד! 

אף פעם לא מאוחר וכדאי ללבן שוב דברים כדי שהכל ייאמר.

לסגירת מעגלים-אדם 

"הידע הגדול ביותר של האדם, הוא לדעת כי אינו יודע דבר."

וככל שתשכילי תדעי  יותר

ואז יתברר שאינך יודעת 

כי רב הלא ידוע מהידוע..

תודה רבקה יקרה על השיר המחדד את הספקות שלך בנושא הידע והידיעה.

שבת שלום.

שמוליק

הם לא רק תחביר ולשון 

ובקיאות בהם לא פותרת משוואות 

אחרות 

ולא תמיד אנו נהירים לעצמנו 

ולא תמיד כדאי להיות נהירים לעצמנו 

עיתים טוב לי להפתיע עצמי 

כולנו למעשה חידה לא פתורה 

נהדר, מופלא מה שכתבת 

אוהבת אותך

על אף חכמתו של האדם, ההשכלה שרכש, חכמת חייו, שנות חיים ארוכות והכל כמו טיפה בים.

הטביע בי את רישומו המשפט החזק הזה:

"אֶת שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לֹא נֵדַע לְעוֹלָם אֶת שֶׁיָּדַעְתִּי

לְעוֹלָם נֵדַע."

תודה רבה רבה רבקה יקרה על תבונות ותובנות חיים.

שבת שלום מוארת ושקטה,

ממני שמאי.

"ממבטו של שעון חול מתוסכל, כך נולדנו, וכך גם נמות: עניי מושג וחסרי ידע"

ממני שמאי.

חזק, קולע, קצר - בשורה התחתונה את מגיעה לתובנה שידיעת הלשון, תחביר ודקדוק, לא מספק הסבר מלא, הוא לא ממצה, נדרש מעבר ואנחנו רק נדע את מה שאת יודעת, לעולם לא נדע את מה שאת לא יודעת, הוא כמעיין הנובע. תודה רבה לך רבקה היקרה על הגיג מעורר מחשבות. ערב טוב לך.

אוי רבקתי,

איך זה קרה ששתיכן לא הצלחתן להגיע לעמק השווה

למצוא את התשובה הנכונה, לפענח.

שתי נשים חכמות נפגשו לשיחה

את ועצמך ישבתן על כוס קפה

את ניסית להסביר ועצמך לא הבינה...

בסוף הגעתן למסקנה הבלתי נמנעת

שלא די בכללי הלשון כדי להבין את המילים.

אהבתי את המסקנה אליהן הגעתן לגבי הידיעה.

קצת קינתי בעצמך שישבה איתך לשיחה

ואני כל כך רציתי להיות שם...