והיד כתבה

מביטה ממעל בחיים החולפים אל מול הרוח שלה, ורואה. רואה הכל! 

תודה יקרה 

צאי מחיי ביקש,

ואת לא הבנת

כי אותו אהבת,

ואותך אוהב חשבת.

את על מצוקת החיים

כלביאה התגברת

אבל אז שאלת:

למה? עד מתי?

מקסים קרידה השיר המרחף על הדמיון והמחשבה. העבר עבר לו  וחלף וכעת את 

כבר בשיר אחר..

יום טוב

שמוליק

והנה אתה מאיר לי תובנה חדשה זו 

הרוח התמסרה

לזו השריקה

שצעקה את יגונה לכי אתה אומר לי

צאי מחי

והנה אני מבינה מה כתבתי תודה יקרה שלי את 

כך ידך השוטחת את האמת כולה, את כל אשר בלבך 

פורטת את 

מכאוב ותקווה 

יום מבורך אהובה

חזק, קולע, זועק - בחלוף הזמן תלאותיך הלכו והתעצמו, הגיעו מים עד נפש ואת זעת: עד מתי ? תודה רבה לך אלה היקרה, יום נפלא.

נוגע הרבה בי 

ואני בוכה תודה גדולה 

.

כמו כל העולם יודע, מבין מה קורה לךְ: 

.

היד המנגנת בכינור מתחלפת לשריקה, 

.

והוא מסלק אותךְ מחייךְ. 

.

הנה, הכול נגדךְ:

.

"ידעתי נפלאוֹת של מצוקה / התרחבתי לבאוֹת ואמרתי 

.

עד מתַי" 

.

ועתה אַתְּ יכולה להעלוֹת אֶת הרגעים ההם - והנה אַתְּ, 

.

פורחת. 

.

.

הרגשתִּי אֶת שירךְ. קשה. קשה מאוד. 

.

תודה רבה-רבה לךְ עליו, אלה לי יקרה מאוד. 

.

שלךְ תמיד, 

.

אוהבת אותךְ, 

.

רבקה

---

ואני בוכה 

אותו זמן שחלף, חייך שלך והכתיבה המאפשרת לך להבהיר דברים לעצמך.

לחיי הכתיבה-אדם 

"אתה באת בשובל מתנשא, כה חלומי" המחשבה שהנה  הכול מסתדר, אפילו מה יאמרו הבריות על זה הקשר, גם נרקיסים הופיעו בחלומך, עד שבאה הרוח ושרקה את יגונה/יגונך והמציאות טפחה בפנים.

עצוב השיר ונוגע אלה לי יקרה..עוד יהיו ימים טובים מאלה..

ואני בוכה