עֲוִית אוֹ חִיּוּךְ אוֹ פִּהוּק אוֹ

לא אחת אנו נדרשים לפענח את שפת הגוף של הזולת. צעיר או מבוגר. מה הוא מנסה להביע ללא מילים? אותו ילד שעדיין לא למד לדבר, אותו קשיש על ערש דווי? אולי לא נדע לפרש במדויק, וזו פרשנות כלשהי שלנו. אך באותם רגעים אנו כמו רואים בבואתנו שלנו. את חיינו-מינקות ועד זקנה. והתהייה הנותרת תמיד: מי אנו, מה מהותנו, ולשם מה אנו כאן בכלל. 

אולי עדיף לנו, הזקנים, לא לראות ולחשוב יותר מדי...

חזק, קולע, מרגש - אנו מנסים לפענח אם מדובר בעווית או חיוך של מי שלא ניתן לתקשר עימו: תינוק או אדם על ערש הדווי שלו ואת לא מוצאת לכך תשובה לא בהולדנו ולא במותנו. תודה רבה לך רבקה היקרה על ההגיג. בהחלט: אין צורך בכך, לא תמיד אפשר לדעת וגם לא יתן מאומה עם נדע. מועדים לשמחה.

וְהַשְּׁאֵלָה הַמַּטְרִידָה שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת תְּשׁוּבָה לֹא בְּהִוָּלְדֵנוּ לֹא בְּמוֹתֵנוּ

מִי אֲנִי

גם אם נגייס את כל התודעה שלנו

לא תמיד נבין ונדע.

גם אם נגייס את כל החושים

תמיד תישאר שאלה שאינה

מקבלת תשובה - מי אנחנו?

תודה רבקה יקרה על השיר המתבונן בנפש פנימה ומחפש תשובה לעצם קיומנו.

מועדים  לשמחה

שמוליק

את השאלה הזו אני רואה כמהדהדת בין המבט על החיים ועל המוות . לשם מה? 

מסלול החיים. מבט על הילד. מבט על הזקן. ומבט על הסוף והתוכלת מעל לכל.

לחיים עם  משמעות-אדם

חיים אנו מכורח המציאות 

כשהחכם כואב אותה 

והטיפש קל לו לא מבין הרבה 

בטוח בה בהחלט 

כמה חכם כתבת 

יום פורה 

ועוד אחשוב היום בעשייתי בגינה מי אני 

אוהבת הרבה 

הכל ענין של בחירה 

מה רצוי שאראה 

ומה שראיתי איך אפרשו 

בכל מקרה תובנות שלי עם הגיל. 

יום קסום אהובה

אמי רובינגר כתב באחד מספרי הילדים

מי אני מה אני

אולי אני צעיר אולי מבוגר,

אולי אני עצוב אולי אני מאושר,

אולי אני כזה - כי כזה אני...

אדם צופה בחייו, מביט מהצד לברר מיהו

האם מה שאחרים רואים זה באמת הוא?

מה מספרת לנו שפת הגוף

האם זו אהבה או שנאה

האם חיבוק ימתין לנו או שמא מהלומה קשה.

אחד בפה ואחד בלב -

ומיהו האמתי ?

דבר אחד אני יודעת

אני יודעת מי את

ואני אוהבת אותך

נורית.

.

.

השורות האחרונות, מה שאַתְּ כֵּן יודעת - אָה. 

.

אַתְּ תמיד-תמיד מפתיעה אותי, נוריתי יקירתי.  

.

.

נכון. "מי אני", "מה אני", "כמה אני 'שָׁוֶה'" - אלה שאלות 

.

לא-ממש מבוטאוֹת בקול, אבל אֶת התשובות אנחנו מקבלים

.

מן הזולת, מהסביבה, לפי שלבֵי ההתפתחוּת. הניסיון הראשון

.

לבחון אותן בתוך עצמנו הוא בגיל ההתבגרוּת, שהוא דווקא 

הגיל הכי קשה, כי הסביבה משפיעה מאוד בתחומים האלה. 

.

הניסיון השני הרציני הוא בשנוֹת ה-40 לחיינו (תלוי איזו 

.

אסכולה מדברת על כךְ), וכמובן: בגילנו, שיכול להתחיל 

.

בכל גיל אחרֵי ה-50, תלוי-אישיוּת.

.

לא חידשתי לךְ דבר, אני יודעת...

.

.

התגובה שלךְ היא המפגש הראשון שיש לי הבוקר עם העולם 

.

האמיתי, כי אַתְּ מישהי אמיתית מאוד-מאוד בשבילי, לא 

.

חשוב אִם בטלפון או דרךְ האתר. 

.

ואַהֲבָתִי לָךְ אמיתית מאוד, מאוד, 

.

ואַהֲבָתֵךְ לִי אמיתית מאוד, מאוד. 

.

כך אֲנִי מרגישה. 

.

בוקר טוב לךְ ומועדים בשמחה!, נוריתי יקירתי, 

.

ותודה רבה-רבה על תגובתךְ!

.

שלךְ, תמיד, תמיד, 

.

רבקה

---