הערב ירד וגשם החל יורד.הסתתרתי מתחת גגות הבתים מדלג מעל שלוליות המים.שם פעמיי לעבר ביתו של דב.
בכניסה עמדה מכונית שחורה.בתוכה ישב גבר בריא גוף ועישן סיגריה בעצבנות.
עקפתי את המכונית.נזהר לא להיחשף.
מתגנב בשקט אל אחד החלונות שהיה מואר ובקעו ממנו קולות רמים.
קלדרון ישב בראש השולחן.בשני צידיו ישבו שומרי הראש.ומולו ישב דב.
"מה יהיה דב?"נשמע קולו של קלדרון.
"אל תדאג. הכל בשליטה." ענה לו דב.
"חייבים להחתים אותו על מסמכי הירושה.ואחר כך לחסל אותו.הוא יודע יותר מדי." אמר קלדרון וצחק.ודב אחריו.
"הוא ביד שלי! אני הלא היה זה שהציל אותו......לא?" אמר דב ושוב פרצו כולם בצחוק גדול.
פה כבר איבדתי שליטה על עצמי.שלפתי את האקדח ודרכתי אותו.מתקדם לעבר דלת הכניסה.
בכניסה עמד שומר ראש נוסף ושוחח בטלפון הנייד.
התקדמתי בצעדים חרישיים לעברו.כשכבר הבחין בי היה זה מאוחר.
הצמדתי את האקדח לגופו ויריתי.זה צנח על הריצפה מתבוסס בדמו.
דילגתי במהירות מעליו בועט בחוזקה בדלת שהייתה פתוחה כדי סדק צר. הדלת נעקרה מציריה מעוצמת הבעיטה נופלת על הריצפה ברעש מחריש אוזניים.
הבחנתי באחד המאבטחים שבחדר שולף את אקדחו.כיוונתי את אקדחי אליו ויריתי.זה נפל כשראשו נחבט ופוגע בכוסות הוויסקי שעל השולחן.
קלדרון ודב עמדו המומים נפחדים במקומם.לא מבינים מה "נפל" עליהם.
המאבטח הנוסף שנותר בחדר ניסה להתחכם ושלח את ידו אל האקדח.
פעולה אחרונה שעשה בחייו.יריתי בו מיד.הכדור פגע בחזהו והוא נפגע,נפל לאחור כשדם קולח מן הפצע.
"מה?.....מה אתה ......עושה ירון?"שאל דב כשהוא רועד מפחד.
מה שהייתי צריך לעשות מזמן."אמרתי ונופפתי באקדח לעבר שניהם.
"אתה מסתבך! כדאי שתסתלק מכאן! ואני אוליי אסלח לך." אמר קלדרון וניסה להתקרב אליי.
"מה אתה אומרררררר?"אמרתי בלעג.
"תקשיב לקלדרון..!" אמר דב .
"כאן איבדתי לגמרי את שלוותי.התקרבתי אל קלדרון ובעטתי בביטנו.סוחט ממנו זעקת כאב.
"את..ה תשלם ביוקר ....יה.....מניאק..."צרח כשדמעות כאב זולגות מעיניו.
לפתע חשתי בהרגשה משונה והפנתי את מבטי לאחור לכיוון הכניסה.התנועה הזו היא שהצילה את חיי.המאבטח הנוסף שהיה ברכב התגנב מאחוריי כשאקדחו בידו.
לחצתי על ההדק יורה שני כדורים לעברו.הוא פסע עוד כמה צעדים ונפל מת לרגליי.
קלדרון ניסה לנצל את המהומה והחל רץ לעבר היציאה כשהוא משליך לעברי מאפרה גדולה.
המאפרה החטיאה את ראשי בכמה מילימטרים.לחצתי שוב על ההדק.
לפתע קפא על מקומו ונפל כבול עץ.כדור נעוץ בין עיניו.
ניגשתי אל דב אוחז בדש חולצתו מצמיד את האקדח המעשן לראשו.
"הרסתם לי את החיים!ועכשיו גם אתה תשלם על כך."אמרתי באיום.
"הם הכריחו...או..תי." "לא הייתה לי ברירה" אמר דב כשהוא דומע.
"חבר! היית חבר שלי! יהההההזבל אחד.איך יכולת לעשות לי את זה?"אמרתי בכעס מכה בראשו בקת האקדח.
דב נפל על הריצפה כשהוא אוחז בראשו וזועק מכאב.
"י....רון תאמין לי.......לא יכולתי לסר...ב "אמר אמר כשהוא עדיין כואב.
"כן!" לעגתי בועט בביטנו בכוח.
"ככה מכרת אותי..? ומה אם הידדידות...שהיתה ביננו? היית לי כמו אח."
כעסתי.
"י..רו.ן! בבקשה..." אמר תוך כדי שהוא מחזיק בביטנו.
"עכשיו דב אני רוצה את כל המסמכים שקשורים לירושה."אמרתי באיום .אוחז בכתפו ומשליך אותו על אחד הכסאות.
" אין ב..עיה המסמכים פה ב...תיק הזה." אמר והצביע על תיק עור מהודר שהיה מונח על השולחן.
פתחתי את התיק בהתרגשות-המסמכים שכבו שם מסודרים ומקוטלגים.
פרט למסמכים היתה שם גם ערימת שטרות גדולה.סגרתי את התיק אוחז אותו בידי.
"עכשיו אני...לא צריך אותך יותר!" פניתי אל דב החבול.
זה ניסה להתחנן,דמעות זלגו מעיניו.ואני!(טיפוס סלחן ורחמן) יריתי בראשו מבלי להניד עפעף.
יצאתי החוצה לעבר המכונית של קלדרון שחנתה באותו מקום. קרעתי רצועת בד מן המושב וטבלתיה בדלק.
מסביב הכל היה שקט אף נפש אדם לא נראתה בסמוך.חזרתי אל הבית מניח את התיק עם חומרי הנפץ במרכז החדר בין כל הגופות השרועות על הריצפה.
את פיסת הבד הרוויה בדלק החדרתי מתחת לתיק מתפטר מן האקדח שברשותי.
הבד בער באש כחולה כשאני מסתלק במהירות במכוניתו של קלדרון.שומע מרחוק את הדי ההתפוצצויות ורואה במראה את העשן השחור המיתמר מן הבית.
שלפתי סיגר מקופסת הסיגרים שבמכונית נועץ אותו בין שיניי ומצית אותו."הסיגרים שדב אהב"הרהרתי בקול.לוקח מציצה ונושף את העשן דרך החלון לעבר השמים השחורים,
