שׁוּלַמִּית

.

אני יודעת, אילה יקרה מאוד, מאוד. 

.

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על קריאה+תגובה!

.

שלךְ, 

.

רבקה

---

מחבקת 

תחילת שנות החמישים, העלייה הגדולה מאירופה

וכמו אין די בטראומת השואה, היא וכל יהודי אירופה עולים ארצה בקבלת פנים של  ריסוס השיער ואת כל אברי הגוף  ב... די די טי  , גזיזת השיער במחנות ההשמדה, וגזיזת השיער כשעלתה ארצה,   אותה ניצולת שואה שהמציאות רק העצימה את הטראומה, שתי השורות האחרונות שכתבת, שהיא ואמא בהישמע הצפירה עומדות דום, זה חזק.

הציטוט 

"איש גר בבית והוא מנגן בנחשים, הוא כותב כותב לגרמניה  בשעת דימדומים זהב שיערך מרגריטה"

המשרוקית  של הגרמני הרודה  ביהודים לחפור קברים,  ולאחר מכן מצווה עליהם לשיר ולרקוד

מ צ מ ר ר

.

כרמי, 

.

טוב שאַתְּ מכירה אֶת כל השיר של פאול צלאן!

.

(אגב: רק עכשיו ראיתי שה-א' ב-צלאן לא הוקלדה אצלי.) 

.

אני בחרתי אֶת שתֵּי השורות הקלוֹת-יחסית לסיום הטקסט 

.

שלי כי חששתי, האמת: אלה שאַתְּ ציטטתְּ - לא רק כבדוֹת 

.

יותר אלא ארוכּוֹת מאוד. 

.

יכולתי לבחור בשתֵּי השורות האחרונוֹת, הבית האחרון:

.

זהב שערךְ מרגריטה

.

אפר שירךְ שולמית 

.

- אבל נראו לי קלושוֹת. 

.

.

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על תגובתךְ המושקעת ועל הקריאה!, 

.

כרמי יקרה מאוד. 

.

שלךְ, 

.

רבקה

---

האופן בו תיארת את הפרטים הקטנים העצים את התחושות הצורבות כל כך בלב. 

מצמרר עד לאן 

ניתן להתדרדר

ולאבד את צלם האנוש

ואוד מוצל מאש

רק מקרצף כאן רצפות

עוד מעט צפירה

ודום האם והבת עומדות..

תודה רבקה יקרה

בברכה

שמוליק

בנקודה רגישה 

עם משפחתי 

כולל הגזזת 

לקרא ולבכות 

אוהבת אותך יקרה

.

אני יודעת, אורנה יקרה, אהובה מאוד. 

.

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על קריאה+תגובה!

.

שלךְ תמיד, 

.

רבקה

---

חזק, מצמרר, קולע - שולמית מקרצפת את גופה, היא מתקשה להכיל את בועת הסבון ואת הדי די טי, עומדת בצפירה, יש לה פוסט טראומה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום זיכרון קל.

כן, צריך לעמוד דם

צריך להיות חלק מהכלל

יכעסו אם לא תעמוד...

אף אחד לא חושב על שולמית

לא בבית הטהרה מרקה את גופה

הדי.די.טי. היה השטיפות המטהרות שלה.

שלומית המקרצפת מרצפות שתברקנה

ואף אחד לא רואה ואף אחד לא שומע אותה

בדממה היא עושה מלאכתה...

היא לא שרה "אנו באנו ארצה..."

אבל בצפירה היא תעמוד דם

ואחרי דקה תחזור 

לאלמוניותה.

וברשותך רבקתי אוסיף

מתוך פוגת המוות 

ואתאים את השורות שאותי תמיד מצמררות

אותה שולמית עם אמא שלה -

חלב שחור של שחר הן שותות עם ערב

שותות צהרים ובקר שותות עם לילה

שותות ושותות...

.

נוריתי יקירתי, 

.

"פוּגַת הַמָּוֶת" היא פואֶמה ש- הייתי חייבת לבחור בשתֵּי שורוֹת, 

.

לא יותר, שיתאימו. חששתי שיהיה כבד מדַי וארוךְ מדַי. 

.

.

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךְ לי היום!, נוריתי יקירתי. 

.

שלךְ תמיד, תמיד, 

.

רבקה

---

לקרוא את שכתבת מעביר בגווי צמרמורת, 

לקרוא את שכתבת, כמו היו הדברים בשידור חי..!!! נגע ללבי עד במאוד רבקה יקרה, נייחל לימים טובים מאלה. בהערצה רבה והמשך ערב נעים לך רבקה יקרה מאוד מאוד מאוד..!!!

ממני שמאי.