בחולות הזהב של בת-ים

צפירת האבל העולה 

כמה דואבת הצפירה 

בחולות הזהב של בת ים

שם הוקם גלעד

לזכר הניספים שם בעיר של סבך וסבתך.

כמה מצמררת ההשוואה

של הנסיעה ברכבת.

יהי זיכרם ברוך.

תודה  צבי היקר על שיר הזיכרון שכתבת.

שבת שלום

שמוליק

צפירת רכבת תמיד תזכיר לך את הזוועה שלא תשכח. היא תמיד כאן אתך, גם בנסיעה תמימה ופשוטה ברכבת ישראל. 

ארצנו מלאה באלה לצערנו כי רב, והטרגדיה המשפחתית שלך מעצימה את יכולתך לראות את כל אלה 

אלה באלה

הקולות

לא נשכח, לא נסלח

וסלע ההיום 

זכר לשואת עולם 

שבת טובה יקר

בטח אבקר גם שם… 

גם בבית העדות - בניר גלים … 

שבת טובה 

.

"אני יורד מהטרנספורטיישן" - הוֹ. 

.

ב-טרנספורטיישן ציינתָּ אָת בלבול הזמנים אצלךָ, אֶת הזדהותךָ 

.

אִתָּם. 

.

והצפירה מחזירה אותךָ להוֹוֶה. 

.

.

חזק מאוד ברגישותו. 

.

ומדבר אלַי מאוד. מאוד. 

.

.

תודה רבה-רבה, צביקה יקר מאוד. 

.

שלךָ, 

.

רבקה

---

תיאור מצמרר

הנסיעה ברכבת אל מצבת הזיכרון

המחשבה על סבא וסבתא שנסעו ברכבת אחרת

אל גיא ההריגה

אל בורות המוות.

מחשבה מקברית עולה בך

על הקרונות של רכבת ישראל

שמיוצרים שם - היכן שיוצרו קרונות המוות.

צפירת האבל מחזירה אותך למציאות

רכבות של אז ורכבות של היום והצפירה ביניהם נוקבת. לזכור לא לשכוח. יד זיכרון.

שבת שלום נעימה לכם ידידי היקר..