שיר השבוע - אִי שֶׁל אַהֲבָה

אִי שֶׁל אַהֲבָה

מִדֵּי בֹּקֶר, בְּרֶגַע הַתְּפִילָה שֶׁל הַיְּקִיצָה,
עוֹד מְרַחֲפִים בִּי שְׁיָרֵי הַחֲלוֹמוֹת הָאַחֲרוֹנים.
קְצֵה הַלַּיְלָה עוֹד אָרוּג בְּרִיסַי,
לוֹחֵשׁ סוֹדוֹת נֶעְלָמִים.
אַךְ לֹא יַעַבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים,
וְהַזְּמַן יַשְׁלִיךְ אוֹתִי אֶל הַמְּצִיאוּת –
מֶרְחָב נוּקְשֶׁה שֶׁל רַצְיוֹנָלִיוּת צְרוּפָה,
מַצָּב קָרִיר, נֶעְדַּר חֶמְלָה וְרֶגֶשׁ,
עוֹלָם הַפּוֹסֵעַ בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה.

וּבְכָל זֹאת, בְּתוֹךְ הַשְּׁמָמָה הַמְנֻכֶּרֶת,
יֵשׁ וְאַטִּיל לְתוֹכָהּ עֹגֶן מֻפְלָא,
חוּט שֶׁל חֶסֶד מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה.
אֲחַפֵּשׂ נִיחוּמִים בֵּין סִדְקֵי הַיּוֹם,
לֹא מְפַלֶּסֶת לִי דֶּרֶךְ בְּכֹחַ, לֹא נִלְחֶמֶת,
אֶלָּא מְפַסֶּלֶת בְּרוּחִי נָתִיב נִסְתָּר.
מַצְלִיפָה אֶת רִגְשׁוֹתַי אֶל מוּל הַקֹּר,
וּמִתְעַרְסֶלֶת, כְּמוֹ יַלְדָּה הַשָּׁבָה לְבֵיתָהּ,
בְּתוֹךְ אִי מֻגָּן שֶׁל אַהֲבָה.

שָּׁם, בְּהֵיוֹתִי רוֹחֶצֶת אֶת מֶתֶק גּוּפִי,
הַמַּיִם הוֹפְכִים לִתְפִילָה זַכָּה.
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת גַּלֵּי הַכִּסּוּפִים,
הַמְּנִיפִים אוֹתִי גָּבוֹהַ, אֶל מֵעֵל לַזְּמַן.
מְחַכָּה לְבֹאָהּ של יָדְךָ הַטּוֹבָה,
שֶׁתָּבוֹא וְתֹאחַז בִּי, בְּלִי לְהַרְפּוֹת.
בְּרַכּוּת עָצְמָתְךָ הַמְּסַמֶּרֶת,
בְּעָצְמַת רַכּוּתְךָ הַמְּמוֹסֶסֶת,
וְתַעֲשֶׂה אוֹתִי לְשֶׁלְּךָ – רְכוּשְׁךָ הַנִּצְחִי.

תִּסוֹךְ אֶת גּוּפִי הַכָּמֵהַּ בְּשֶׁמֶן וְרָדִים,
נִיחוֹחוֹ יַעֲלֶה כִּקְטֹרֶת בֵּין הַכְּתָלִים.
תַּרְעִידֵנִי בְּשֶׁפַע לִטּוּפִים מְתוּקִים,
כְּמוֹ מֵיתָר הַנּוֹגֵעַ בְּמֵיתָר,
עַד שֶׁבָּא לִי לִצְעֹק אֶת הַשֶּׁקֶט,
אֶשְׁעַט מִשִּׂמְחָה כְּמוֹ נַחַל גּוֹאֶה,
מִתְמַלֵּאת אֹשֶׁר שֶׁאֵין לוֹ סוֹף,
וְאַהֲבָתִי אֵלֶיךָ – מְלֵאָה, גְּדוּשָׁה, עַד גְּדוֹתֶיהָ.

בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל חֶסֶד עֶלְיוֹן,
גֵּרַשְׁתִּי, מָחַקְתִּי אֶת כָּל חֻקֵּי הַהִגָּיוֹן.
אֵין עוֹד קֹר, אֵין רַצְיוֹנָלִיוּת אֲפֹרָה,
רַק הַחֲלוֹם שֶׁבְּהָקִיץ הַזּוֹהֵר,
שֶׁהָפַךְ לַמְּצִיאוּת הַיְחִידָה.