עֵת יְצִירָה

הפן התרפויטי והנפלא שבכתיבה, זו המשחררת מכל כאב, פורקת את אשר על לבנו. 

אל הדף, כי מצוי הפורקן מן הכאב והמשא ואחריו השחרור המלא מן הנטל 

מזור הנפש 

שבת טובה

שירת האדם

היוצאת מהלב,

ועוברת לדף

רק אז ניתן

לברך על המילים

שאחריהם רדף..

תודה כרמי על השיר הקצר והמקסים עם תובנות גבי התהילך שאדם עובר בזמן שהוא יוצר.

שבת שלום.

שמוליק

מקסימה את 

בכתיבה יש את הכוח להרפייה של הנפש, 

הדף "סובל" הכול, מזלם של האוחזים בעט

שיש בידם להתבטא בכתיבה.

תודה רבה על שירתך כרמי, 

שבת שלום מבורכת וטובה.

.

:))

.

ברשותךְ, חייכתי: 

.

הקדמתְּ כָּף לשלוש ה-כָּפוֹת הידועות - כּוסוֹ-כַּעֲסוֹ-כִּיסוֹ - בעזרת 

.

כּוֹתֵב, ומצא מאוד חן בעינַי. 

.

"לֹא יָנוּחַ בְּאֵין מִנּוּחַ" - עוד הברקה גאונית. 

.

ולקצרצר, המעלה סיטואציה ידועה למדַי (אִם לא יותר מדַי) 

.

אצלנוּ: 

.

הבית הראשון:

.

"אָדָם כּוֹתֵב הֲגִיגָיו" - ומיד לאחר מכן, 

.

"מֵקִיא כַּעֲסוֹ" ו-"מְרוֹקֵן כִּיסוֹ"- מזכירים לי אֶת הסְטֶרֵאוֹטיפּ 

.

המודבק לנשים: ברגעי מצוקה, נשים יוצאות לקניוֹת. וקונוֹת. 

.

הרבה. 

.

"וּמְבָרֵךְ עַל הַמֻּגמָר" - הייתי כותבת שׁוּב אֶת השורה הזאת 

.

בסוף. 

.

.

הבית השני - 

.

"לֹה יָנוּחַ בְּאֵין מִנּוּחַ / עֵינָיו עוֹצם / עֵת יְצִירָה מְשַׁחְרֶרֶת נִצְרָה. " 

.

אני חוששת שלא-אחת "עוצמים עיניים" גַּם אחרֵי הכתיבה, 

.

מאוהבים במה שכתבנו ... לכן ההצעה שלי להוסיף בסוף 

.

אֶת השורה האחרונה שבבית הראשון, להדגשת האירוניה. 

.

כי אני קוראת גם אירוניה בשירךְ. 

.

.

אהבתי מאוד, מאוד - כי מדַבר אלַי מאוד, מאוד. 

.

.

תודה רבה-רבה!, כרמי יקרה מאוד. 

.

שלךְ, 

.

רבקה

---

תרפיה לנפש,

התרוממות נפש,

תחושת רווחה והתרוקנות.

הכתיבה היא כלי אדיר לשחרור לחצים.

שבת מבורכת בטוב כרמי

ממני עליזה.