חוויה נצחית

חוויה נצחית

הייתי ברישקש. הודו. ישבתי ליד שולחן מעץ וקראתי איזה ספר רוחני. הייתי כולי טבול ביוגה.

גיליתי שיוגה זה אמיתי. גיליתי שאני יכול אם רק ארצה להיות מואר, ורציתי כל כך להדלק כמו

איזה לפיד ביום הזכרון שמזכיר לשוכחים את דמעת לבם החי של הנופלים. רציתי להיות, לפרוץ את מנעולי הבריח של כלאי, כלוב הזהב שבוא הייתי כבול. כלוב המכשפות שבו שכלי החמקמק לכד

אותי. רציתי כבר להשתחרר אל הטבע, לאנוס את העננים, למצוץ את לשד הצמרות הנוטפות עסיס של טל.

ישבתי וקראתי ספר, ולא רחוק ממני הייתה ישובה אשה בעלת שיער לבן כסוף. נראתה כאילו אין לה גיל

כלל. קצת כמו מלאך, אבל את זה שאלתי אותה מאוחר יותר בדממת הערב היורד. שאלה אותי שאלה לפתע, ואני שהייתי שקוע בספר "רוחני", הצצתי בה ורגע אחד הספיק. שפכה עלי שמן רותח שהדליק את ישותי באחת, כמו שקורא במפעל כשמתג ראשי נלחץ וכל הבוחנות מתחילות לזרום אל אביב יומם ברגע אחד.

הבטתי באשמורות עיניה, הבטתי בתוך הריק המופלא, הבלתי מפוענח של מה שהיה, בין, מתחת, מעל ובצדדים, מוסתר ובלתי מורגש, מורגש ובלתי  מוסתר. בקיצור, טבלתי, צללתי, חמקתי בבת אחת אל אור עיניה ששטף אותי כמעיין האר"י  בצפת, במי קרח גועשים, נרגמתי, נטרפתי, התבלבלתי ואז שקעתי אל תוך

מצולות הישימון הבלתי נלאים של אחדותי. הבנתי,הבזקתי, ידעתי, רגמתי, רעמתי, מתתי.

נולדתי מחדש עם הידיעה שיש אלוהים והוא אחד.  וכל דבר ודבר, ענן, צמרת של עץ, חישור, שתן על המדרכות, שתן על הקירות, צ'אי, גרמני, נאצי, יהודי וגוי, חרב ונדן, אריה, כלב, מטאור, מורה, גורו, תלמיד, הכל. הכל נשטף ביפעה, בעצום  הבלתי נתפש ע"י החושים או השכל. אחדות שורקת אמת, שורקת הללויה, שורקת וצועדת בסך.

הבטתי אל תוך עיניה התכולות הבהירות, המקסימות, הדוממות, המתות כמו אבנים שאין להן הופכין, חיות כמו עיני חתול הרחוב שקופץ מפח אל שפת מדרכה, ועוקר בעיניו כל הנקרא בדרכו.

אלסטי כמו שעם, קסום כמו אגם בלד בנוף זריחתו, מופלא כמו כוכב הצפון בטיול שנתי עת הנך בן 17 ואינך יודע שכוכבים טיבם לפול.

צללתי אל מחוזות החושך והאור של עיניה ונולדתי מחדש. לא כאמיר, אלא כמשהו אחר. ידעתי. ידעתי. שתקתי. שתקתי. הפלגתי. הפלגתי. ועד היום אני מפליג. עד היום. בינתיים החלפתי הרבה ספינות בדרך, עברתי אגמים ונהרות, צוקים ונקיקים ומה לא. עד היום אני מפליג אבל מרוב ההפלגות גדול הוא בלבולי.

את כל ההגדרות אפשר לזרוק לפח.

מסעי לקחני למחוזות של חושך אין ברירה.

מסעי הדפני בין גלי קצף וכזב.

אמת, מימוש, חיפוש מהי דרכי אני שואל.

אתמול אמר לי ידיד רחוק שאני ועוד שניים מחבריו הנשכחים עדיין משחקים בקקי.

הוא צודק כמעט. עוד מעט ואהיה בן 29, ועדיין כמו ילד אני משחק.

אף כי לא בקקי עסקינן, עדיין אני משחק...ש