וורדים אדומים

קול פעמוני שירתך,

מתנגן בתוך הנפש

שם פורחים

ורדים אדומים

על דפי מילותיך..

מקסים יקיר היקר , שירת הורדים 

מתוך דפי ליבך בוקעת, ומצלצלת בפעמונים.

חיבוק ממני  יקיר ויום טוב

שמוליק

נפשך פועמת פעמוני שירה..מקסים ומיוחד יקיר יקר מאוד..!!! המשך יום טוב..

אגרטל ליבך 

נושא נחושת וקוצים 

משא כבד וכואב 

ואולי אולי 

פרח אמיתי יפרח 

יום מבורך בטוב יקר

לגעת בדם לבבך 

ו בתקווה 

להתרסק מחווית הבדידות הזו 

אוהבת יקר

וורד שכזו, כמו זו המתוארת כאן בשיר צורבת וגורמת לדימום פנימי נוראי. הפרח מילותיך אל הדף, זו שירת הכאב המפעמת בך. 

מָחָר אֲנַכֵּשׁ אֶת עִשְׂבֵי

הַדְּמָמָה,

וְאַפְרִיחַ אֶת יוֹנֵי

מִלּוֹתַי

אֶל דַּפֵּי

נַפְשִׁי

הַפּוֹעֶמֶת פַּעֲמוֹנֵי

שִׁירָה.  

הם מכאיבים

אין בכותרתם רכות וחום

רק קור מתכתי.

דמעותיך המלוחות 

מעלות חלודה ועכירות במתכת 

הקרה.

קשה לטפח ורד של נחושת

הוא לא משיב אהבה.

חזק, מקסים, קולע ואופטימי - אתה קוטף פרחי וורדים אדומים מנחושת ומחר אתה תסיר את הדממה ותפריח מנשמתך את פעמוני שירתך. תודה רבה לך יקי היקר.

.

הנה טקסט, שיר, ש- 

.

חבל שניחנתי ביכולת מעולה בתחום הֲבָנַת הַנִּקרָא. 

.

שְׁנֵי הבתים הראשונים מעלים אֶת ההכנה לקראת אַחַר מוֹת 

.

ומצמררים. 

.

הבית השלישי מְרַכֵּךְ מעט אֶת הניבוי העצמי של הדובר,

.

אבל - מעט:

.

הנפש פועמת פעמונֵי שירה. ומי יודע לְמִי ולקראת מָה 

.

פועמים אותם דפֵּי נפשוֹ של הדובר. ההרגשה היא: 

.

להמשךְ כתיבה. בכל זאת, הקונוטציה ל-"פעמונים" איננה

.

חד-משמעית.

.

ענוג - ויש בו תקווה. 

.

.

אהבתי מאוד וכאבתי מאוד. 

.

.

תודה רבה-רבה!, יקי יקר, אהוב. 

.

שלךָ, אִתְּךָ, תמיד, 

.

רבקה

---

ועדיין,

נזהר מהקצוות החדים

שושני נחושת...קשה

עלה והצלח

יש בהם הוד והדר כלשהו, אך גם קור של מתכת ולכן המילים צרבו בי