עכשיו אני יודע, אולי

.

אולַי. 

.

אולַי נשמעה שירה על הספסל בשדרה. 

.

מכאן אני קוראת/שומעת כאב, מעט תוכחה, נשימה חנוקה. 

.

"צעיפֵי חמלה" - דימוי נוגה.

.

"לא הכול צומח, לא הכול מת" - מצב ביניים שקשה לחיוֹת

.

בוֹ. 

.

.

אהבתי. וכאבתי. מאוד, מאוד. 

.

.

תודה רבה-רבה, יצחק יקר לי מאוד. 

.

רק טוב לךָ! 

.

שלךָ, אִתְּךָ, 

.

רבקה

--- 

מעשה אהבה מתחלף לא הכל צומח ולא הכל מת 

נשמעת שירה עכשיו

מקסים 

לא הכול צומח  ,  לא הכול מת

על הספסל בשדרה ,   נשמעה שירה

עכשיו אני יודע, אולי...

רגע של תקווה מפעם בליבך

לא כלו כל הקיצין

לא הכל מת 

והשירה על הספסל בשדרה

עדיין נשמעת

אתה שומע , היא שומעת..

שיר חזק ועוצמתי יצחק היקר  על געגוע ועל אהבה ואני מצאתי בו גם תקווה .

יום טוב 

שמוליק

בלשון עבר מתחיל חלקו הראשון של סיפור אהבה, עד להשחזת הסכינים...

לא הכל מת. אך האהבה הזו דווקא כן לצערך כי רב.

לאהבות לעד-אדם 

בשירה שנשמעה 

המסמלת טוב 

יפה שירך משלב מנעד רגשות 

יום מואר יקר

וכמה צורבות הן בעיקר כשהקונפליקטים מגיעים אל היחסים 

כאב אהבה שנמוגה,

כאב השיר, על הספסל בשדרה.

מכמיר את הלב העצב הזה...!!!

יום טוב יצחק יקר.

איש יקר

מעשה האהבה התחלף בהשחזת סכינים-עצוב

יום נעים איש יקר

ממני מרים

האהבה התחלפה בתוכחה

בשליפת סכינים ועלבון.

האהבה יש והיא פוצעת...

שירה במיטבה על דימוייה

ערב נפלא יצחק יקר

ורק אהבה בחייך.