והאיש הזה

לנו אין ממד 

אין חדר מדרגות 

רצים לסבא ולעובד זר שלא ייבהלו 

התעייפתי 

באמא שלהם עייפה עוד לא עצמתי עין

עד מתי תאכל החרב
אלוהי המלחמות
עד מתי נשגה בחלומות
בואי נהיה וניתן להיות
בואי נחיה וניתן לחיות. (יעקוב רוטבליט)

שר שמוליק קראוס 

את השיר הכל כך אקטואלי

המצב קטסטרופלי

אין מנהיג , העם עייף ומבולבל

וקיצונים משני עברי המתרס

גוררים למלחמת אזרחים.

תחזיק מעמד אודי היקר , ליבי איתך .

נקווה לימים טובים יותר

שמוליק

תיאור מדויק של המצב ושל התחושות. כאילו ביטאת את תחושותיי שלי. 

ובכלל, לו הייתי יועצת של הערבים הייתי אומרת להם לנוח, להישאר בשקט-אנחנו כבר נשמיד את עצמנו, אחד את השני. כמה חבל שאנו מתאחדים רק ברגעים כאלה, או ברגשות התסכול שבנו. 

.

אולַי אין מקום להחמיא לשיר, אבל - 

.

השיר טוב!

.

והמצב שלנו לא-טוב ... 

.

ולא יודעים לאן עוד נתגלגל. 

.

.

תודה רבה, אודי יקר. 

.

אִתְּךָ, 

.

רבקה

---

גרוע לנו. מתי כבר ילך. הכל בגללו, 

חזק, מטלטל, קולע - בעוד הוא מדבר על אחדות, יש לך קונסנזוס עם שכניך על כך כי מצבנו בכי רע ולא נעשה דבר למען האחדות. תודה רבה לך אודי היקר, בהחלט הפוליטיקאים צריכים להתעשת וטוב שעה אחת קודם. יום שקט ושלו.

מה יש לומר חוץ מלהסכים! 

בטאת גם את תחושותי

כך בדיוק אני מרגישה

כך הרגשתי גם אתמול

כשחלונות ביתי רעדו 

והזגוגיות נקשו

כשפגיעה הייתה בעירי.

תודה אודי ידידי.

נוקבת הכתיבה 

אמיתית 

והרבה נוגעת 

הישמרו