ריסים

.

דימוי גדול של הרס רב עולה מתוךְ הדימויים הקטנים של 

.

היום-יום שלהּ. שלךְ. 

.

כךְ נראית עיר ... כאן ועכשיו.

.

.

תודה רבה-רבה, אלה לי יקרה מאוד. 

.

.

רבקה

---

יום הולך ויום בא

נדם ירח וזרחה חמה

עוד כשהיתה קטנה

היתה גדולה 

היתה אישה

במרחבי הכרך ..

מקסים ונוקב אלה- לי קרידה, את מחפשת בניין שנסדק בעיר הרוסה ואין הוא בנמצא.

רק הלב יודע איך היה ומה יהיה..

לילה טוב

שמוליק

עיר. אשה. חומות הגנה נסדקות. חיים בוערים בתשוקה.

זה הפרט החשוב ביותר המתאר את ילדותה. ומכאן החלו הסדקים בחייה הבוגרים. 

השברים והסדקים 

עומדת איתנה 

מאופרת 

מתריסת שדיים 

מפלסת דרך ביינות שברים

ניבט הכאב שניטע כבר בילדותה 

שיר מאוד תחושתי ואורבני, חם וקר ביחד, מרגש.