פיל לבן פרק 2

עמדתי מול פקיד הגירה בשדה התעופה גאטוויק

וסיפרתי לו על בעלי האנגלי שמחכה לי פה, תכף,

בתשובה הוא דפק עם החותמת בקול גדול על הדרכון, 

אכן עברו הזמנים בהם עצרו אותי וגם הכניסו אותי למעצר הגירה,

עכשיו התנוססה על דרכוני חותמת גדולה ויפה-

PERMIT OF STAY/ INDEFENET!!,

הייתי גאה בחותמת שהשגתי לאחר סבל רב.

הוא חיכה לי שם,

הבעל השחור האנגלי שלי חיבק אותי,

אני, מודה לו על שעזר לי להגיע רציתי רק  ללבוש משהו חם,

תליתי את תיק המסמכים שלי על העגלה ולבשתי סוודר,

אחכ' שחררנו את העגלה וירדנו במדרגות לתפוס רכבת למערב העיר,

הסדרן הגיע לדרוש את מחיר הנסיעה ואז,

רק אז חיפשתי את הארנק,

הוא כמובן בתיק המסמכים ,

עם הדרכון הטוב שלי,

-אההההההה!!

 האנגלי החניק בידו הגדולה את פי,

שאף אחד לא ישמע את זעקת השבר שלי,

התיק ההוא נשכח על העגלה שנשארה באולם הנוסעים,

למעלה !

אותו לילה כבר לא היה מתוק !

חזרנו לשדה התעופה לחפש את העגלה ,

הלכנו ללוסט אנד פאונד,

אף אחד לא היה שם- 4.00 לפנות בוקר,

העייפות החזירה אותנו לניו קרוס ,

בימים הבאים הייתי באטרף,

כאשר האנגלי מחכך כפותיו כל יום בהנאה סדיסטית ואומר:

- אל תחמיצי את הנסיעה הזו,

עשי הכול מהר, שלא תישארי מאחור.

-לשחזר ניירת בארץ זרה זה לא תענוג.

בבנק לא האמינו שיש לי חשבון,

מנהלת קרירה ובלונדית לבושה בקפידה הביטה עלי ואמרה-

אם תצליחי להוכיח שיש לך חשבון בברקלייס

אני אישית אעניק לך 50 לי'שט .

הרמתי את הכפפה ,

בני הנאמן שלח לי ניירת בפקס מישראל,

כעבור שבוע נכנסתי לבנק ודרשתי את שהובטח לי,

היו אלה 50 לי'שט בחשבוני.

בקונסוליה של גמביה לא רצו לתת לי ויזה עד שאקבל דרכון,

השגרירות הישראלית הפתיעה,

קיבלתי דרכון חדש תיק תק ויכולתי להחתימו  בויזה לגמביה.

באולם ההגירה בדרום לונדון יש תור של 600 אנשים ,

סרט אימים,

עמדתי שם יום אחרי יום כדי לשחזר את החותמת הנפלאה שהייתה לי,

לשווא ,

הם סרבו,

שלחתי לשם את בעלי האנגלי ,

הוא עם הרסטות הקופצניות שלו מלפנים והליכותיו האנטי ממסדיות

לא שכנע אותם והם סרבו גם לו,  

ערב לפני הנסיעה, בכיכר לסטר סקוור,

המקום בו הופעתי דרך קבע בשנים האחרונות ליד השעון השוויצרי הגדול ,

ראיתי את מוסא  קמרה,

נגן דג'מבה מעולה, פעמים רבות נגנו יחד,  

נזכרתי שסיפר לי פעם שיש לו בית בגמביה,

- "סאלאם עליכום" ברכתי אותו.

"עליכום סאלאם" אמר ,

אני נוסעת לגמביה לאפריקה, אולי אוכל לבוא לנגן אצלך?

-         את מוזמנת, אמר מוסא. קחי את הכתובת,

אני אגיד לאחי לחכות לך בשדה התעופה,

תישארי אצלי, אני לא אהיה שם אך תוכלי לנגן עם אנשים טובים,

שמחתי, יש לי כתובת, חברים, מתופפים כמוני, דג'מבה פולה.

יום הנסיעה הגיע, לא נותרה ברירה אלא לטוס בלי החותמת הטובה.

 אנחנו כבר בטיסה, יש סביבי שחורים יפים, אני מתרגשת,  

בניו המפונקים ובתו המעצבנת של האנגלי לא מעיבים על ההתרגשות.

המשך יבוא

המשך יבוא ...

C רחל פיש בנגורה