בוקר בחצר,
יושבת עם התוף החדש שלי מתחת לעץ שבפינת המתופפים,
ציפור ראשונה של בוקר ,
רוצה לצייץ,
להראות את כוחי על הכלי הקדוש הזה,
תחושה שהגעתי למקדש בהימלאיה,
תופי הבאס מתחממים בשמש לקראת השיעור,
המתופפים הגיעו ופנו במורד הרחוב לאיזה מקום מסתור והשאירו אותי עם סליף המכוער,
הוא ממש החל ללמד אותי... התעקש להיות המורה שלי...
זה היה מקומם כאשר המאסטר פנה לאותו מקום מסתור עם התלמיד האוסטרלי שלו.
ואני?
אחרי רבע שעה אמרתי לסליף שאני רוצה לנגן שם.
הצבעתי על הכיוון שהלכו יתר המתופפים ,
הוא נאלץ לקחת אותי ,
העמסנו את התופים על הגב והגענו למקום המסתור,
שם חגגו להם כולם כולל האוסטרלי בשמחה והילולה בשצף קצב ,
לא כמו השיעור הרדום של סליף.
המאסטר תקע בי עיניים זעפניות ואמר לסליף משהו שכנראה היה
- למה הבאת אותה לכאן?
אמרתי באנגלית– לתוך פניו המאיימות והזעפניות – אני כאן,
ואתה המורה שלי ולא הוא.
כולם ציחקקו בהתרגשות על חוצפתי הישראלית.
אבל אני התיישבתי ונתתי בכלי את כל כולי,
המאסטר נמס... נמס וחייך... נמס והתרווח... אהב מה ששמע.
ידעתי שכבשתי את מקומי שם,
בין גברים שחורים חצי עירומים שמנגנים מהר, חזק וקריספי.
רכבתי איתם בצורה כה מושלמת ,
הלב פעם יחד כמרכבה קסומה ומסובכת עם מכנים משותפים ופעימות עמוקות.
מעולם לא חשתי חוויה מעין זו בתיפוף ,
בודאי שלא בג'מים עם שבט הירח המלא שמתכנסים בירדן ומזמרים ומתופפים
ושם הובלתי עם זמירות כנען ,
על הכל ניצח בחור צנום וקטן שאת חזהו מפאר פיל לבן
שקופץ ושועט ומוביל ומשאיר אחריו עקבות ברורים כשמש לכל החפץ ביקרו של קצב.
האימון היה ברור אבל המקצבים היו מורכבים למוחי הבאלאדי המורגל למדורות כנען ומורדות הטיוב בלונדון,
מייד כתבתי לי בפנקס קטן את תווי המקצב.
לא היה לי שום אפשרות הקלטה.
אבל ידעתי שכל דבר כאן הוא פנינה או יהלום נדיר
ואני כאן במכרה ואוספת ומלקטת למען ההתקדמות שלי בתיפוף.
בתום האימון חזרנו לחצר כל אחד ותופו על גבו או כתפו,
המקום קיבל אותנו בחמימות של ארוחת צהריים,
ישבתי בחדר האורחים של מוסא קמרה ליד שולחן ערוך למופת בניקיון שובה לב ומבריק ,
האנגלי ובניו הצטרפו אלי, בחוזרם משוק סרה קונדה עמוסי מזכרות,
הוא היה עסוק בלצלם בוידאו את כל המקום וראה את כל הקורה דרך עדשת המצלמה.
חבורת המתופפים אכלו בחצר כאשר הם רכונים כולם במעגל סביב קערה גדולה מלאה באותם מעדנים,
אורז ודגים ריחניים מטוגנים כהלכה.
רוטב שהכיל ירוק כמו מלוכייה
ובתוכו חתיכות נדיבות של דלעת בטטה וכרוב שהצטרפו לתבשיל כשהם כבר מקורמלים כהלכה.
התענגתי על התבשילים האפריקאים הראשונים שלי,
הייתי במצב של אמת מוחלטת וחסרת פשרות,
וכך, תוך שכולם אוכלים ובניו של האנגלי עסוקים בציחקוקם פניתי אליו ואמרתי לו בשקט
- אתה זוכר שאמרתי לך שאני לא אוהבת אותך?
לא הצלחתי לאהוב אותך כבר שבע שנים,
מצטערת.
אבל היום,
הכרתי מישהו שנראה לי שאני מתאהבת בו,
בלב רועם רואה שהמאסטר בעל תליון הפיל הלבן קופץ ראשון מהמעגל
בסיימו לאכול ופונה אל הג'ריקן שעמד שם ללגימת מים,
- את הבחור הזה אני אוהבת.
- את לא נורמלית. אני לא מוכן לשמוע שטויות שכאלה,
להפקיר אותך לבחור שחובש משקפי שמש באופן קבוע,
אני לא סומך עליו,
את יודעת שכולם כאן מקורקעים לחלוטין,
אין להם דרכונים ובטח שלא רשיונות שהייה והם כולם מחוץ לחוק.
מה יש לך עם כאלה טיפוסים...
וחוץ מזה הם אנאלפבתים... אז תתאפסי לך ילדה...
אמרתי לו בשקט ובצער של פרידה מהלב...
המשך יבוא
C רחל פיש בנגורה
