.
הָרוֹמַנְסָה שֶׁל מַלִּי / ©רבקה ירון
*
1.
מַלִּי, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים,
חוּם עֵינַיִם וּשְׂעָר,
מִתְעוֹרֶרֶת מֵחֲלוֹם
- וּקְצָת פַּחַד בְּלִבָּה.
הַחֲלוֹם נִשְׁכַח מִמֶּנָּה-
אַךְ הַפַּחַד בָּהּ נוֹתָר.
הַהוֹרִים כְּבָר לֹא בַּבַּיִת
וַאֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה ,
עַכְשָׁיו חַיֶּלֶת בְּצה"ל,
תָּשׁוּב רַק לִקְרַאת סופ"ש.
מַלִּי, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים,
עִם הַפַּחַד בְּלִבָּהּ,
אֶל מִי תֵּלֵךְ לְסַפֵּר
שֶׁהִיא חָשָׁה חֲרָדָה ..?
*
2.
מַלִּי, שָׁנִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה,
קַדַּחְתָּנִית, מְחַפֶּשֶׂת
בַּנַיָּד- בָּרְשָׁתוֹת-
אֹזֶן פְּנוּיָּה מְבַקֶּשֶׁת.
קֵיִיטִי עוֹנָה לַצִּלְצוּל
- וּמִיָּד הִיא מִתְפָּרֶצֶת:
"מַלִּי! מַלִּי! אַת יוֹדַעַת
מָה אֶתְמוֹל אָמַר לִי חֶזִי ..?!"
מַלִּי, הִיא בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה,
מַקְשִׁיבָה לְדִבְרֵי קֵיִיטִי
שֶׁלֹּא אָמְרָה "בֹּקֶר טוֹב",
לֹא שָׁאֲלָה "מָה שְׁלוֹמֵךְ ?
מָה קָרָה שֶׁאַתְּ מְטַלְפֶּנֶת- ?"
וּבְסוֹף כָּל הַסִּפּוּר
מַלִּי לְקֵיִיטִי נוֹהֶמֶת:
"בֹּקֶר טוֹב וּלְהִתְרָאוֹת!!"
- וְטוֹרֶקֶת תַּשְּׁפוֹפֶרֶת.
*
3.
שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים לְמַלִּי,
שֵׂעָר חוּם, חוּמַת עֵינַיִם,
כְּבָר שָׁכְחָה אֶת הַפַּחַד-
וְיוֹצֵאת לְצָהֳרַיִם.
לֹא רוֹצָה לִפְגֹּש חָבֵר,
גַּם לֹא לִפְגֹּש חֲבֵרָה:
לֹא רוֹצָה בִּכְלָל לִשְׁמֹעַ
עוֹד צָרוֹת לְתוֹךְ אָזְנָהּ .
מַלִּי- שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתֶיָה
מַחְלִיפוֹת אֶת כָּל בְּגָדֶיהָ:
קַיִץ. בָּאָה עֵת לַחְשׂף-
וְלוּ קְצָת- אֶת חַמּוּקֶיהָ.
*
4.
כְּבָר בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הִיא, מַלִּי;
סוֹעֶדֶת בָּדָד, חוֹשֶׁבֶת-
וּפִתְאוֹם- מִי זֶה נִכְנָס ..?
לֹא עָלָיו חָלְמָה ..? נִזְהֶרֶת
לֹא לְהַבִּיט לוֹ בָּעֵינַיִם-
כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה,
אֶת צַלַּחְתָהּ הִיא עוֹזֶבֶת
כְּמוֹ כְּבָר סִיְּמָה לֶאֱכֹל
וְחֶשְׁבּוֹן הִיא מְבַקֶּשֶׁת.
הַמֶּלְצַר נִגָּשׁ אֶל מַלִּי,
שֶׁבְּלַחַשׁ מִתְעַנְּיֶנֶת:
"אַתָּה מַכִּיר ..? הַצָּעִיר ..?"
הַמֶּלְצַר, לְמוּד שָׁנִים,
עוֹנֶה: "עָלָיו אַתְּ שׁוֹאֶלֶת ..?"
וּכְמוֹ מַמְתִּיק סוֹד, מוֹסִיף:
"זֶה יוֹאָב- כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד
כֻּלָּם צָחֲקוּ עָלָיו-
תִּרְאִי אוֹתוֹ: נַעַר חֶמֶד ..."
*
5.
מַלִּי, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים,
חוּם עֵינַים וְשֵׂעָר,
שׁוֹתָה קָפֶה, מְפַטְפֶּטֶת
בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל יוֹאָב.
קֵיִיטִי, חֶזִי, דּוֹמֵיהֶם-
כְּבָר נִשְׁכְּחוּ מִלִּבָּהּ.
יוֹאָב מַקְשִׁיב לָהּ, שׁוֹאֵל-
- מַלִּי מַטָּה לוֹ אָזְנָהּ
כְּשֶׁיּוֹאָב לָהּ מְסַפֵּר
מָה הוּא בַּלַּיְלָה חָלַם:
. . . . .
*
רבקה ירון
הגדרת רוֹמַנְסָה ברב-מילים: שיר סיפורי קצר בעל אופי אֶפִּי או היסטורי,
הכתוב לרוב בטורים בני שמונה הברות. / תודה.
*
הטֶקְסְט שהעליתי אֶתמול, "ומה ידוע לנו..." שייךְ לז'אנר ושמוֹ סוֹנֶטָה: בנוי לפי
ארבע עשרה שורות, בין שלושה לארבעה בתים: שניים בנֵי ארבע שורות, ועוד
שניים בנֵי שלוש שורות, או אחד בן שש שורות (אצלי: שלושה בתים). / באופן
קלאסי, כל שורה היא בת 11 הברות, או 10, כשההברה האחרונה מוטעמת. /
החריזה קפדנית. / המוֹדֵל הוא הסונֶטוֹת (sonettos) של פְרַנְצֶ'סְקוֹ פֶּטְרַארְקָה. /
נוֹשְׂאֵי הסונטה הם אישיים מאוד: האדם, חייו, אהבותיו, צערוֹ. / קל מאוד לחפש
ולמצוא חומרים ודוגמאוֹת ב-גוגל, ולהרחיב אָת הנושא. / תודה.
*
