משחקי טלפתיה בחצר
פאטו מאנה הרקדנית הסקסית ביותר,
ששפתיה לא זקוקות לשום ניפוח מלאכותי,
תולה כביסה,
השמלה התלויה והמטפטפת שלה קרובה מידי לתוף שלי
שעומד ומתחמם בשמש,
המתופפים מצחקקים סופרים בשפתם- אחת שתיים שלוש....
מתי אזנק ואציל את התוף שלי מטיפות המים המטפטפות על הרצפה.
שמא יגיעו לעור התוף .
-חחחה. "התוף שלה"
המאסטר יושב וגבו אלי,
מי שמולו יכול להסתכל עלי ומדווח לו מה אני עושה.
מבינה ואומרת לעצמי,
עכשיו אני אחייך נראה איך הוא יגיד לו.
והוא אמר בצרפתית
- אל א ריר. (היא צוחקת)
אמרתי לסליף:
-אני מבינה סוסו וגם אולוף. הוא לא הבין ולא האמין.
-גם אם היית נוסעת לסין היית מבינה פתאום את השפה ?
המאסטר לקח לי את הפלאייר ונתן לי בוטנים.
שמתי בכיס. האנגלי התקרב ושם לידי בקבוק מים,
פאטו מאנה אמרה
– אל תגעי במים האלה בשום אופן. כי יש לך את המגע בכיס השני !
מזגתי לי מים אחרים.
בוקר,
יושבת כהרגלי ראשונה מתחת לעץ חוזרת על מקצבים שנלמדו אתמול ,
לא מבינה מדוע לא ממהרים לחבור אלי ולהתחיל בשיעור.
שומעת רשרוש מוכר ממרפסת המאסטר ומבינה שיש שם התרחשות.
מימי לא ראיתי הטלת צדפים ,
כאן שמעתי לראשונה בחיי הנוכחיים את הסאונד המיוחד
שהזכיר הטלה של חמש אבנים.
מישהו דיבר בשקט.
מישהו קרא בצדפים.
מי שקיבל את הקריאה היה המאסטר,
שניהם מוסתרים מעיני על ידי מעקה המרפסת.
-היא אכן באה למענך. כמו שאבא שלך מליק בנגורה אמר בזמנו.
היא "אל יהוד" באה מרחוק כדי לקחת אותך מכאן.
היא לא יודעת מזה כלום.
אבל זו היא , נדין, מאמאיה .
פעם הייתם אחים ופעם מורה ותלמיד. כן.
אתה היית התלמיד שלה. תראה את מנח הצדפים...
-איך זה ממשיך?
-איך זה נגמר?
-לא רואים שום דבר על נגמר ,
-רק על המשך. תמשיך כרגיל ,
-הכל יקרה כפי שאמור לקרות.
דמעות לא מובנות הציפו את עיני,
השיעור החל כאשר גם עיני המאסטר אדומות ודומעות ראיתי דרך משקפי השמש,
הוא מפגין יתר קשיחות בתקווה להסתיר את הצפת הרגשות.
גם המתופפים השייכים לסאיארה חשו שנפתח מידע.
בין תיפוף אחד לשני שאל מישהו
אבל מי זו מאמאיה ?
-אה , מאמאיה .
ענה המאסטר,
כאשר היא ניגנה האדמה רעדה מהבאס שלה,
היא הובילה את השבט להארה אמיתית.
אף אחד מהגברים החזקים לא ערער על מעמדה.
התופים אהבו אותה וכל מה שרצתה קרה.
-אני רואה שהיא כאן עכשיו. מעל ה"יהודיה" מכוונת לה את הידיים ומרכזת את מוחה ,
מסירה מסכים של שכחה ומבהירה את התמונה המעורפלת...
מבטים מתגנבים אלי חודרים לחלל שמעל ראשי,
מבינה ולא מבינה. מה קורה כאן?
אני טיפוס ריאלי, תיפוף בשבילי זה לחשוב מהר ולבצע מיידית.
אצלי אם 2 + 2 שווה פתאום 5 אני רוצה לזכות להסבר מניח את הדעת.
-בספירה הנסתרת, מישהו לוחש לי
-גם כשאני חושבת מישהו עונה לי את התשובה.
תוך כדי תיפוף אני שומעת מוסיקה אדירה ווקאלית של משלחת מלאכי מעלה
מלטפת ומחבקת ומנחמת אותי על הריאליות החתוכה כה קצר שאיבדתי עכשיו.
-ברוך בואך לסינרגיה , אמר מישהו
אני כבר לא יודעת מי מדבר אלי באמת או רק בראש ,
המון נשמות בו זמנית ששומעות את המחשבות שלי ומתעסקות איתן בדיבייט.
ובתוך כל זה אני מתבקשת לדייק בתופים.
לבצע את האות במקום,
לעבור מצורת ליווי אחת לשנייה בדיוק דקדוקי עם חומרה רבה.
בסופו של שיעור אני קמה ממקומי להתמתח
ושומעת את קולו של האנגלי שמתבצר ימים על ימים מאחורי עדשת מצלמתו
-את נראת כמו בת 90. מה קרה לך?
-לעולם לא תבין.
אין לו שמץ של מושג על מהלכי הסאיארה ,
או בכלל מה קורה כאן מתחת למים האפריקאים השקטים
ואם נניח אגיד לו הוא יאמר שאני מטורפת. אז לא...
מתחילה לצייר תמונה ובה עשיתי כאן גלגולים קודמים.
אחרת אין לי הסבר,
מישהו כאן קלט את זה והעביר בסאיארה את המידע
וקורי העכביש של הסאיארה תפסו אותי וקיבלו אותי לחיק המשפחה
המידע הנסתר הפך באבחה לנחלת הכלל,
-לברך?
אין לי שמץ אם זו קללה או ברכה אבל אני את שלי אמרתי.
הפיל הלבן שרוקד על החזה הזרוע טיפות זיעה,
הידים החזקות המזמרות והמקפיצות על התוף הקדוש,
מוציאות לאור שלמות...
אין לי שום אפשרות או רצון להחלץ מרשת מתוקה שכזו.
וסרים באבא הזקן שמאותו יום החל לבוא לכל שיעור תופים
נשען על מקלו ואמר בחיבה
-זהו, מאמאיה חזרה, איפה היית עד היום?
-המאסטר ענה מייד
-היא התעסקה בלגדול, והיא קבלה חינוך טוב.
הדיבורים בראש זולגים לפיזי. כמו זרם אחד...
המשך יבוא
עוד סרטון מאימוני החצר
C רחל פיש בנגורה
