בגן

בגן

היא לא הורשתה לראות את נכדה בגן, למרות שהוא היה בן טיפוחיה,

ילד קטן שידה ליטפה וסעדה אותו , ליבה כל כך נסק אליו עד שיום אחד

החליטה ללכת בעצמה לגן הילדים.

היא צלצלה בפעמון ונענתה , הגננת הכירה אותה מפאת המרחק הקצר

בין בתיהם.

השער נפתח והיא צעדה באיטיות אל עבר הגן, מחשבת ועוצרת את

רגשותיה  המציפים את כל גופה. היא לא רצתה שהגננת תראה ותשאל

שאלות ואז היא תשפוך את כל קרביה מולה.

היא עמדה בפתח הגן וזו לא שעת סיום היום, ביקשה לראות רק לראות

את הילד, הגננת לא שאלה הרבה וקראה לילד. ילד קטן שלא מבין את

המתרחש סביבו, צעד לעברה והיא פרשה את ידיה וחיבקה אותו חיבוק

חזק, ואז , ואז הבכי, שטף הדמעות לא פסק והילד אינו מבין רק מחובק

בכל גופו בידי סבתא שהוא מכיר.

הגננת נדהמה והשאלה לא איחרה לבוא, היא הייתה חייבת לענות לה,

כן ההורים לא הרשוני לראותו מסיבות שיש עימם.

היא החזירה את הילד לגן ופנתה לעבר היציאה ברגשות מעורבים,

קצת רווח לה שראתה אותו וקצת עצוב לה שמי יודע מתי תשוב לראותו.

ילד קטן.  

7/21

רחלי גבאי