מנקה המדרגות

בילדותך המנקה של המדרגות מנגר זעתו, רחמיך נכמרו עליו, כתבת עליו שיר, הראית לאמא שלך את השיר מתוך כוונה שהיא תהלל את רחמיך, אך בפועל היא שואלת אותך אם אתה לא מרחם עליה, עד עצם היום הזה אתה מחפש תשובה לשאלתה. השאלה מהדהדת בך, מציקה לך. תודה רבה לך אודי היקר על שירך הרגיש.

אולי לא הייתי נוהגת כמוה אבל מבינה לליבה

.

אני מנחשת את המבט המושפל שמגיע עם שירך מאז ועד מי 

יודע מתי . 

שיר טוב !  מדבר אליי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

כי הוא נותר 

במרווח הבלבול 

בין תחושותך 

לבין תגובתה   

לא מה שציפית 

ואני מאלו שכל הזמן חושבים על האנשים השקופים

לִכְתֹּב שִׁירִים

מִגִּיל צָעִיר יָדַעְתָּ,

עַל סֵבֶל וּכְאֵב כָּתַבְתָּ

גַּם שֶׁל אֲחֵרִים

אַךְ לֹא מַמָּשׁ הֵבַנְתָּ

לָמָּה  אִמָּא כָּעֲסָה

וּתְשׁוּבָה עַד הַיּוֹם 

עֲדַיִן  לֹא קִבַּלְתָּ

לָמָּה אִמָּא לָמָּה?

שיר מקסים אודי היקר , אתה שבליבך חמלה לא מבין עד עצם היום זה למה אימא כעסה..ולי קרה דבר דומה עם אימא של אישתי ניצולת שואה..

יום טוב ומלא חמלה חבר יקר

שמוליק

את סימן השאלה בסוף משפטה של אמא. "ועלי אתה לא מרחם." האם היה סימן שאלה בתום המשפט שלה, או סוג של הצהרה, והשאלה הגדולה: איפה האני ואיפה החמלה בכלל. 

אודי אח יקר

כמה אני מזדהה עם שירך

המסכנות הזאת והרחמים ילוו אותנו תמיד

חייהם לא היו דבש-אנחנו יודעים זאת

יום טוב -פעמיים כי טוב לאחי הטוב עם הלב הטוב שכולו טוב

מאחותך-באהבה

מרים

וכיצד לא ראתה אמך את החשוב מכל, בהחלט מותיר סימני שאלה 

אמא כבר מזמן לא אתך

אבל אתה עדיין מחפש את סימן השאלה 

שלא היה בעיניה.

אתה עדיין הילד הקטן הנושא עיניים אליה

מחכה לחיוך בעיניה ולהכרה בחמלה שיש בך

הכרה בשיר שכתבת...