הַמָּוֶת ...

לחשוף אותך כאן 

מדברת על המוות 

מחבקת חזק

טוב שאנו לא נחוש 

את הכאב אחר מותנו 

הכאב נשאר לנותרים. 

חיבוק לך אהובה

כְּשֶׁנָּמוּת יוֹם אֶחָד

יִהְיֶה זֶה יוֹם מְיֻחָד

אָז נֵשֵׁב בְּנַחַת

בֵּינוֹת לָעֲנָנִים

יַחַד עִם הַמַּלְאָכִים

וְנַבִּיט אָז בַּדְּמָעוֹת

שֶׁל הָאֲנָשִׁים 

רַק שָׁם מִלְּמַעְלָה

נַבְחִין אִם אֵלֶּה הֵן

דְּמָעוֹת שֶׁל אוֹהֲבִים

אוֹ דִּמְעוֹת תַּנִּין..

מקסים ועוצמתי רבקה יקרה השיר שכתבת. אני מרגיש שהשיר גדול גם עלי. השארת אותי לחשוב וזה טוב..

יום טוב

שמוליק

שניהם עומדים כאן האחד מול השני, כשאפילו היצירה האלמותית מקבלת גוון אחר ומעורר מחשבה בשירך זה.

אגלה לך בשקט  שאת כל צעידות הבוקר - אני מכוונת אל בית העולמים 

שם יושבת על קברם של אמאבא מספרת נשארת מתמלאת ומתרוקנת

שירך מותיר בי המון מחשבה אהבתי מאד

את תמיד כותבת בשפה מיוחדת 

תודה

פילוסופי משהו. אהבתי. אוהבת. יום מעולה

רבקה אהובה

כל עוד אנו לא חושבים ולא מדברים על נושא המוות

אנו בעצם אלמותיים רגע מותנו הוא הנחשב-מכאן והלאה

אנו עוברים לנקודת אל חזור-כמה הנושא הזה מעסיק את בני האדם

ואנו לא יודעים עליו בעצם כלום

מאוד מאוד אהבתי את שירך

בהמון אהבה והערכה

יום טוב אשה יקרה-פעמיים כי טוב

ממני באהבה רבה

מרים

חזק, קולע ורגיש - האלמותיות דרה בנו כל עוד המוות לא מגיע אלינו, את מתבססת על עובדות ולא חשיבה מורבידית, אבל בקרבך האלמותיות הינה גדולה עליך. תודה רבה לך רבקה היקרה, בוקר טוב.

אפילו אליה כבר אינך מתייחסת, זוהי הסופיות הברורה של האדם 

הוא עדיין לא נשמע כאן

אז למה לחפש אותו.

אולי זו סימפונייה בלתי גמורה -

המחשבה הזו על המוות.

וכמו שאמר אפיקורס 

במקום שאני קיים המוות איננו

ובמקום שהמוות קיים אני אינני.

משפט יפה אבל - המציאות כל כך אחרת,

אני יודעת, אין מה לעשות המוות הוא חלק מהחיים.

רבקתי היקרה

שולחת לך חיבוק חם

מלא חיים ואהבה

נורית שלך.