כוננות ספיגה/ יעל כרמי גבאי.

כוננות ספיגה/ יעל כרמי גבאי.

וזה ששעון על הקיר,

נעץ בי מבט כחלחל, כאומר,

עד מתי תשתטי?

על אף שרדום אני למחצה...

כל הליל, משאירה אותי ,

בכוננת ספיגה.

לכולם מספרת כמה אותי את אוהבת,

הלזו יקרא אהבה???????

משליכה לתוכי תילי תילים של מילים,

לא מרחמת על הסימנים המוסכמים,

ולא על האורות המהבהבים.

כל דקה שבה אלי,

אומרת: 'באה המוזה...'

ואני- לאן אלך ואנה אזוזה...

תקוע כאן ליד הקיר,

מעל ראשי

שמת ספרים למכביר.

בידיים אמונות

מעמיסה על מוחי

זכרון גורלי,

לילה ויום לא נותנת מנוח.

רדי ממני גברת,

כבר אין לי כח......

אפילו לאקי,

יושב למרגלותי,

לו מותר לאכול, להתמתח,

ואני, ממך רק במתח שרוי,

מחברת אותי בקשר אל-חוטי

אל -חושי.......

לעולם לא תחושי

איך אני נדחק לפינה.

שומר למענך

על כל החברים הוירטואליים,

ובתמורה,

את מפגיזה אותי ב - איימיילים.

עושה כוס קפה עם עוגה,

אוכלת צלחת של פירות העונה,

ולי,

כלום לא מציעה.

ממני מצפה רק להבנה.

אני גבר מוכה.......

ראי אורות שמרדצים בגופי,

חיורון כחול על מסכי......

ואפילו המקלדת, עלי מצפצפת,

שחורה, מאוסה,

מקישה את עצמה לדעת.....

נו, בחייך, המקלדת הזו,

סתומה , בחיי

חוץ מהברות שלאף אחד אינן מעילות

כלום לא יודעת...

אנא אישה,

חפשי לך עץ אחר..........

אני -

על התענוג מוותר..........

ארבע לפנות בקר,

הלכה.........

איזה מזל,

כבר כואב לי הפיוז,

בכה המחשב מרות,

היא הולכת להתקלח.. לישון על מצעי סטן.......

ורק אני - לא יכול לזוז...

ואף שהיא במיטתה,

לי לא נותנת לחלום בשלווה.

האשה הזו,

עוד שניה תקפוץ,

עלי תקליד , ותתנצל.........

.

ואני .. אנה מפניה אזוזה..........

אישה משונה... דיייייי

שמה יעל כרמי גבאי...

* * *

מהווה שיר המשך לשירי - מחשב, אינטרנט , ושאר ירקות......

ותודה לזן ולזן , ולעדן, על הכפפה... הרמתי אותה.

* * *

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי