ארמונות בחול/ש.כהן - חלק א
"ליטר בעשרים פרוטות, ליטר בעשרים פרוטות, נפט טרי טרי" היה חיימק'ה מכריז בקול רם תוך שהוא מצלצל בפעמון של פעם כמו שהיה לשמש של בית הספר היסודי בו למדתי. צלצול הפעמון של חיימק'ה מוכר הנפט נשמע כבר מתחילתו של הרחוב. חיימק'ה היה ניצול שואה שהגיע מפולין היישר לקריית ים עיירת עולים, שהוקמה לחופו של מפרץ חיפה, וקלטה אליה עולים ממזרח ומערב.
"וָטֶה טְרַיֵ דּוֹס לִטְרֹס דֶּה נֵפְט" (לך תביא שני ליטרים של נפט) היתה אימי מבקשת ממני בלדינו כל פעם שחיימק'ה עצר את עגלת הנפט האדומה שלו הרתומה לחמור זקן בצבע חום ברחוב הצר ליד ביתנו.
"בסדר אימא" עניתי בעברית. לקחתי את שני הכדים הקטנים מפח, וירדתי במדרגות לכיוון העגלה של חיימק'ה.
" קוּם אֲרָיִין אִנְגָּלֵ'ה" (בוא הנה ילד) היה חיימק'ה תמיד אומר לי כשחיוך על פניו המצולקות. הוא תמיד לבש גופיה אפורה, וריח הנפט גבר כנראה על ריח הזעה של גופו.
כשחיימק'ה מזג לי נפט לכדים, שמתי לב שעל ידו היה מקועקע מספר בצבע כחול כהה.
"מה זה?" שאלתי אותו כשאני מצביע על ידו החסונה.
"אל תשאל אִנְגָּלֵ'ה, יותר טוב שלא תדע" אמר והיה נדמה לי שראיתי אותו דומע.
ככה מידי יום ביומו חיימק'ה היה מצלצל בפעמון, והשכנים היו יוצאים לקנות ממנו נפט.
גם מדאם חנה השכנה ממול היתה יוצאת לקנות נפט. היא תמיד דיברה עם חיימק'ה באידיש ואני אף פעם לא הבנתי על מה דיברו, אך שמתי לב שגם על זרועה של מדאם חנה היה מספר בצבע כחול כהה. היא היתה אישה מלאה בלשון המעטה, וכל פעם הסתכלה לצדדים.
"בוקר טוב מדאם חנה" אמרתי לה.
"למה יש לך מספר בצבע כחול על היד?" אולי ממנה חשבתי שאקבל תשובה.
"לך הביתה ילד, אמא מחכה לך" אמרה, וניכר כעס בדבריה, ואני אז לא הבנתי למה. הייתי אז בן שש.
"סָמִיקוּ איפה הנפט, יאללה וְאֵן הַקָּזָה?" (בוא הביתה) היתה אימא קוראת לי מלמעלה. הבית שלנו היה בית קטן בן ארבע דירות: שתיים למטה ושתיים למעלה. "בתי תותח" קראו להם בגלל השיטה בה נבנו במהירות על חולות קריית ים.
"הנה הכדים, אמא".
"תודה רבה, פֵּרְיסְיוֹזְ'וֹ" (יקר) תמיד אמרה, כשהבאתי את הכדים עם הנפט שחיימק'ה מזג לי רק אחרי שנתתי לו את הכסף.
"אמא, למה למדאם חנה ולחיימק'ה יש מספר כחול על היד?" שאלתי אותה.
"זה סיפור ארוך אמרה, יום אחד תדע" אמרה ונאנחה.
היתה גם מדאם ראשל, היא היתה שכנה וחברה טובה של אימא, כשהיא היתה באה אלינו רצתה רק דבר אחד שאימא תקרא לה בקפה. אימי הכינה קפה טורקי, ומזגה לשתי כוסות. מדאם ראשל היתה אישה קטנה, צנומה שעלתה מטורקיה יחד עם בעלה יהושע. היא תמיד אהבה לבוא ולדבר עם אימא בלדינו על מאכלים ומתכונים תוך כדי שתיית הקפה. כשסיימה לשתות הפכה את הכוס וחיכתה בקוצר רוח שאימא תהפוך שוב את הכוס ותספר לה משהו שיקרה בעתיד. אימא תמיד סיפרה לה רק דברים טובים שיקרו בעתיד וככה מדם ראשל היתה מרוצה.
אני אף פעם לא הבנתי עד היום למה צריך היה להפוך את כוס הקפה..
חלק ב - מחר
