על פרחים ונמלים ... 2.

צר עולמך כעולם נמלה אך חי ופורח במסדרונות השירה. ביאור ההדיוט.

לסחוב ...

גאה בנמלים...

המשוררת חורזת על כתפה הדלה אבל הנמלה לא מתלוננת.

באהבה רבה

רבקה יקרה ואהובה

עולמה של רחל מקביל לעולמך

עולמה הפיזי צר אך עולמה הפנימי עשיר כעולמך

בורכתן שתיכן בתוך שלכן

מאחלת לך שפע בריאות ומוסרת לך את אהבתי

ממני מרים

ושוב מוטיב הפרחים והנמלים 
רב וכבד על כתפה

כמו צר עולמה כעולם....

צר עולמך - כעולם....

וזה נפלא

ואני רק על עצמי לספר לא ידעתי :) 

יומואר ונהדר
 

.

הו. 

כך אמרה רחל, כך גם את מרגישה

עורמת משא כבד על כתף דלה...

ואני רבקתי היקרה, גיליתי פעם 

כי עולם הנמלים איננו כל כך צר.

אני יודעת - גידלתי נמלים

עקבתי אחר עמלן הבלתי מתפשר

אבל

תאמיני או לא, ראיתי אותן גם מחייכות

וראיתי אותן מאושרות.

אני יודעת שאני מגזימה, זה כי אני רוצה להכניס מילה טובה

מילה שתקל על זכרונות המשא ש...

עליו שוררה רחל, עליו גם את משוררת.

ואוסיף רק עוד דבר אחד, שאין לו משקל מכביד

והוא שוקל המון

וזו אהבתי אליך.

נורית

רק משוררת גדולה

יכלה לכתוב שיר כזה.

כזו היתה רחל, 

וכזו את רבקה יקרה.

המשא החיים  כבד,

והאופק הוא צר

כך את מרגישה

כמו אותה נמלה

שצר היה עולמה..

שיר כואב המעלה 

הרהורים רבים

רבקה יקרה.

את מצטטת את דברי רחל: צר עולמי כעולם נמלה. כה זעיר, כה קטנטן ובכל זאת בעל משקל כבד על כתפי-הנפש. 

ממש כשם שרחל המשוררת הרגישה שהמשא שלה כבד וצר עולמה כעולם נמלה, כך גם את מרגישה בדברים מסויימים בחיים. תודה רבה לך רבקה היקרה.

כשצר בלב 

זו בדיוק התחושה 

משא רב , נפש מלאה 

בעולם צר 

צרור אהבה לך אהובה

ואת לי מכאיבה 

משא כבד יודעת ...

כבר אינה יכולה להכיל את המשא הכבד הזה, כבד מנשוא. אני מבין כל כך ללבך ושולח ברכות מכל הלב