ליהונתן אמרתי לא לבוא היום

ליהונתן אמרתי לא לבוא היום

ליהונתן אמרתי, לא לבוא היום. ושמעתי שהוא דיבר עם אלרן .אני יצאתי לדרכי בלי לדעת איך אני פותרת את זה.

שערי הכלא נפתחו לרווחה ומתוכם יצא יעקב . עשר שנים ושמונה חודשים הוא ריצה שם.

הכנתי לו בגדים מגוהצים, חולצה כחולה ומכנסיים שחורים, קניתי לו אותם אתמול בצהריים, אחרי שניקיתי את הבית , בישלתי ,כיבסתי וסידרתי את החדר במיוחד בשבילו, קניתי זר פרחים לבנים ואדומים כמו שהוא היה מביא לי. את אלרן הכנתי כבר לפני שבוע, סיפרתי לו שאבא יוצא לחופשי, ואנו צריכים לקבל אותו בשמחה. אבל מיהונתן ביקשתי שלא יבוא.

אלרן היה בן חמש שיעקב נתפס, הוא כבר לא כל כך מכיר אותו כמו שבן מכיר את אביו, אבל תמיד הראיתי לו תמונות וסיפרתי לו כמה שאבא אוהב אותו.

את הביקורים המעטים שהוא ביקר את אביו לא גרמו לו לאהוב אותו, הכעסים הציפו אותו, למה אבא עשה את זה ?, אבל אני תמיד הסברתי לו שאבא לא התכוון.

אני יושבת ברכב ומביטה בדמות המתקרבת , ורגשות מעורבים הציפו את גופי, באמת התגעגעתי אליו, למגע ידיו המחוספסות, חיוכו המצודד, שיניו הצחורות, אבל בשנים האלה שישב בכלא הכרתי את יהונתן, בחור עדין, ידי פקיד, פנים אדמדמים מעט, ושיער גינגי, נמוך ודיבורו איטי.

יהונתן תמך בי בהיותי לבד, בכל פעם שקראתי לו מיד התייצב ועזר, בשבתות בילינו יחד עם אלרן, ושניהם אהבו ונהנו להיות ביחד. יהונתן מאד רצה לחיות איתי, יש לו משרה בטוחה עם משכורת ממוצעת שאני יכולה לסמוך עליה, יש לו יכולת התחברות עם אלרן, ואני מאד נהניתי להיות אתו. אבל לא רציתי להכעיס את יעקב, אהבתי אותו, לא רציתי שזה יגמר.

אני משירה מבט אל יעקב שהגיע אלי , מיד יצאתי מן הרכב וגם אלרן יצא, יעקב בא לקראתי וחיבק אותי ארוכות ואחר פנה אל אלרן וחיבק אף אותו ארוכות.

נכנסנו לרכב ואני נהגתי, יעקב ישב ליד אלרן מאחור , חיבק אותו ובכה.

ליבי החסיר פעימה, הילד היה חסר לו , תהיתי האם אלרן חש משהו.

הם משוחחים ויעקב מתאפק לא להמשיך ולדמוע. אלרן מספר לו , במשפטים קצרים על בית הספר ועל חוגיו. הוא לא מזכיר את יהונתן.

ביתנו היה עטור בגינת ירק מסביבו , ממוקם ברחוב צדדי בתוך העיר.

השכנים רובם התחלפו , רק השכן שלידנו נשאר. יונתן עזר לי לתחזק את הגינה ואפילו אהב אותה, כל ערב היינו יושבים בנדנדה אשר ליד המטבח, יונתן היה מכין ארוחת ערב ומביא לנו החוצה.

 המכונית שלי חנתה בחניה ואני ראשונה יצאתי ופתחתי להם את הדלת, הם יצאו ופנו לעבר דלת הכניסה. אני נעלתי את הרכב והסתכלתי סביב , לא היה איש , שמחתי מאד, לא התחשק לי להסביר לאיש את מצבי.

נכנסנו הביתה , ואלרן עם אביו נכנסו לחדרו לספר קצת על העבר, יעקב כמעט לא דיבר על הכלא. אני הכנתי את הארוחה וקראתי להם לבוא.

כולנו ישבנו סביב השולחן והייתה דומיה, לא ידענו מה לדבר, אני , מחשבותיי היו סביב יהונתן, וחשבתי מה יהיה כעת, אני ואלרן כל כך נקשרנו ליהונתן, איך אוכל כך לשלח אותו.

סיימנו את הארוחה , יעקב שלח את אלרן לחברים, ואנחנו נשארנו לבד, יעקב התחיל פושט את בגדיו, גופו החסון התגלה בכל הדרו, שריריו התעבו וצבע עורו שזוף, גופי סמר למראה המפתה, הוא התקרב אלי ומשך אותי אליו , לחץ בחוזקה, הצמיד שפתותיו אל שפתיי ונשק לי בתאווה, גופי התפתל בהנאה גלויה, נפלנו על המיטה שהצעתי, גופו לחץ על גופי, נסחפתי, בעולם אחר.

פתאום נשמעת נקישה בדלת, יעקב יוצא אל עבר הדלת, אני שומעת את יעקב מדבר , לא יודעת מה, אני לא קמה מהמיטה, ממשיכה לטבול במתיקות שעטפה אותי ,  פתאום אני שומעת חבטה עזה, אני רצה אל עבר הדלת , ורואה את יהונתן שרוע על המדרכה מתבוסס בדמו.

רחלי גבאי