מָה יֵשׁ מֵעַל הַשָּׁמַיִם? [תשובה לשאלות שאולי לא נשאלו. מוקדש באהבה לך רבקה]

שמיים.

מה זה.

שם מיים ?

שם אויר ?

מרחפים להם כוכבים בקצב שלהם,

אחד יש לו הילה מסביבו הוא נקרא שבתאי,

אחד פשוט נוזל לו כמו להקת ציפורים מבריקות 

או אולי מישהו שפך נצנצים,

נקרא שביל החלב,

והנה דובה גדולה והנה חברה שלה הקטנה.

והמאדים האדים כולו 

והיתר באיכותם באור

הפרעונים סימנו קוים בינהם  ועשו את זה שפה ,

אסטרונומיה, 

אסטרולוגים גם - שפה רווחית ביותר ,

יודעים  איך הכוכבים משפיעים על המזל שלך... 

 כל מה שאתה רואה זה רק יקום אחד סביב שמש אחת.

יש עוד יקומים סביב שמשות אחרות

שאנחנו לא מגיעים אפילו להבנת קיומם.

יש האומרים ששם אולי יש חיים.

אוכלוסיות אינטליגנטיות יותר.

יש האומרים שכל מה שכתוב בתנ'ך על אלוהים ומלאכיו

זה בעצם אותם ישויות חכמות יותר מהיקום שסביב שמש אחרת.

בתמונה הזו אנחנו פחות מנמלים...

אוף.

הכנסת אותי לסחרחרה.

עכשיו צריך שוב להתאפס על היום יום.

לשלם למועצה המקומית. 

גדי כל הכבוד על התעופה באמצע היום 

מאושרת רבקה'לה שכאלה שירים נכתבים לכבודה. 

כמהיפה וכמה נוגע

היום נחה עליך הרוח במיוחד...

הרהורים על היקום ועל האדם בתווך, ומה יפה האהבה המרככת את הדאגה מהעתיד לבוא. 

אִישׁ הַדַּעַת אֲנִי

מְנַסֶּה לְהָבִין

מַחֲשָׁבוֹת בְּמֹחִי

וְאַהֲבָה בְּלִבִּי

אֲנַחְנוּ חַיִּים אֶת הָרֶגַע,

יֵשׁ יוֹם וְיֵשׁ לַיְלָה

עוֹד מִבְּרֵאשִׁית

הַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל

וְהַמַּיִם שֶׁמִּתַּחַת

הַסּוֹף הֲרֵי יָדוּעַ

אֵין לוֹ סוֹף בְּאֵין סוֹף..

מקסים השיר שכתבת גדי היקר , היקום הוא אין סופי ואכן הרבה שאלות צצות ואין להן פיתרון. יפה ההקדשה לרבקה.

יום טוב

שמוליק

.

גדי יקר, 

בעצם, אנחנו מתמודדים עם שאלה גדולה מאוד שנקראת, 

במילים של ראש קטן, התחלה-אמצע-סוף. 

כי - 

אם יהיה סוף, פירוש הדבר שהייתה התחלה.

אני לא מנסה לרדד את הנושא. אני מנסה להסביר לעצמי למה 

אני מסתבכת, ובמה אני מסתבכת. 

עד כמה שאני זוכרת את ימי לימודיי, כשנושאים כאלה עולים

על הפרק צצים פרדוקסים למיניהם. לא-פעם אותם אנשי 

מדע שהעלו נושא/תגלית הם גם אנשי המדע שמעלים את 

הפרדוקס. 

אני כבר לא אשת-מדע. לכן,

ברשותך, אעביר את השאלה לתחום ידידותי יותר, בעיקר 

לי, וגם לכל מי שיתעניינו לקרוא את תגובתי/דבריי. 

התחום הידידותי יותר הוא ספרות, כולל מחזות תיאטרון. 

בימי יוון העתיקה הטרגדיה הייתה שיא אמנויות התיאטרון. 

לא היה מחזה נעלה יותר ממחזה טרגי - כשהוא כתוב  על-פי

הגדרת הטרגדיה בידי אריסטו. 

הדמויות המרכזיות היו אנשים רמי מעלה - מלכים, מלכות, 

ילדיהם, דומיהם. הגיבור הטרגי, גיבור הטרגדיה, תמיד-תמיד 

הוא קודם-כול גיבור נעלה, דמות נעלה מעל כולם.

לטרגדיה היו שלבים, ברור, אבל כרגע אני רוצה להתמקד רק

בהיבט אחד, והוא - 

בתחום יצירות התיאטרון, היום לא עוד כותבים טרגדיות. 

לעומת זאת, 

בתחום יצירות התיאטרון, היום כותבים דרמות. 

וכאן אני מבקשת להתעכב ולהרחיב בהמשך.

אחת הסיבות העיקריות לכך שהיום לא עוד כותבים טרגדיות 

נעוצה בכך שהיום אין גיבורים טרגיים בעולמנו. בכל אופן, 

לא לפי הגדרת הטרגדיה מידי אריסטו. 

גיבורים כאלה עוד היו ביצירות מאוחרות לימי יוון העתיקה - 

כולנו יודעים על הטרגדיות מאת שייקספיר, למשל; וישנה 

הטרגדיה הקלסית פדרה, מאת רסין, מאוחרת עוד יותר. ו- 

בערך, זהו.

פדרה, שנכתבה במחצית השנייה של המאה ה-18, היא 

דמות מן המיתולוגיה היוונית. רק ככה יכול היה  להיכתב מחזה 

שהוא טרגדיה קלסית.  

אין עוד גיבורים כאלה; לכן, אין עוד טרגדיות. זאת אומרת, 

לא כותבים עוד טרגדיות. 

לעומת זאת,  

יש גיבורים מסוג אחר, כמונו; לכן, יש דרמות. כותבים דרמות. 

העיקר - כותבים. 

כותבים סוגים שונים, סוגות שונות - אבל כותבים. 

שוב אני מדגישה ש- 

אני לא רוצה לרדד את הנושא - 

ואנחנו באותו הנושא שהעלית. 

קרא לזה התפתחות, תו לא - העובדה היא שיש משהו אחר, 

למרות טיבו השונה של ה-מה-שהוא. 

אולי ההתפתחות היא דווקא לכיוון ההידרדרות - יכול להיות. 

עדיין השאלה היא - האם מדובר ב-

התחלה-אמצע-סוף. 

אם כן, אז ההתפתחות היא משהו באמצע, בין ההתחלה והסוף. 

אם לא, אז מה שיש היום הוא ה-בִּמְקוֹם -  

במקום טרגדיה, יש דרמה. 

וכן הלאה. 

על טיב היצירות - נו טוב, לא כל כותבי הטרגדיות היו מעולים, 

לא כל הטרגדיות היו מעולות, ...

כמו-כן, לא כל קהל היה מסוגל להבין, לא כל מי שהיה בקהל 

היה מסוגל להבין, ... 

אישית,

אני נמצאת בין אלה בקהל שלא כל כך מסוגלים להבין את 

הכול, 

שלא כל כך מסוגלים להסביר את אשר הבינו, 

בין אלה שיודעים את מגבלותיהם. 

כן-כן, אני מוגבלת מאוד - ולזכותי אוכל לומר רק שאני יודעת 

את האמת הכואבת הזאת. 

עד כאן בינתיים - כי הרי זה רק בינתיים, 

ו- מבקשת את סליחתך - יכול מאוד להיות שרידדתי את הנושא. 

תודה גדולה מאוד לך, גדי יקר. 

רבקה

---

הוא היקום וכל אשר צפוי לו, לכן מוטב לחשוב רק על אהבה 

המנון מקסים לחיים ול ( חוסר) משמעותם.

יקום נסתר 

תנועה מתמדת 

חומר 

ואמי בתור ילדה הייתי אומרת 

האיש מעל העננים

ומהו הטבע? 

אתה מביט על השמיים 

ויודע שאין שמיים זה הריק המתנשא מעלינו

והוא אין סופי.

קשה להכיל ולתפוס את הכל

גם לא את החור השחור שבולע הכל

ואולי לא...

גם את הטבע הקרוב הקיים על פני האדמה

שאנחנו חיים עליה קשה לנו להבין

אז - נשארה לנו האהבה שבלב

ובינינו

גם היא לא תמיד נהירה לנו...