"נירית, את מוכנה? אם את עונה לי עם הראש שלך מתחת לשמיכה, אני לא רואה את זה."
"כן", נירית הוציאה את אפה החוצה וצייצה את התשובה.
"אז הנה זה בא:"
>~~~~~~
שלושת הגיבורים שלנו הלכו כל הלילה וכל היום.
"דן. לא אמרת שיש קיצור דרך?"
"כן, אבל אנחנו צריכים להעריך את הדרך בגללי ג'וני."
"למה?"
"הוא צריך קצת שמן."
"למה הוא צריך שמן?"
"במה אתה חושב הוא משתמש כדי לנשוף אש?"
"בשמן?"
"כן וקצת דלק."
"אז מה, איפה נוכל למצוא אותם?"
"אני מכיר תחנת דלק לא רחוק מכאן."
"אני מבין. אולי יש להם גם איזה שירותים?"
"פיטר, למה אתה צריך שירותים ביער?" דן היה ממש מופתע.
"אני לא נולדתי ביער – אני חייב ללכת לשירותים כאשר... כאשר... נו אתה יודע."
דן חשב להקשות עליו ולהגיד שהוא לא יודע על מה פיטר מדבר, אך המלך המשיך, "אז זהו. אני חייב ללכת לשירותים, לכן אני מקווה שיש אותם בתחנת הדלק."
"וגם כמה לחמניות", אמר בחולמניות ג'וני הדרקון שהקשיב רק לעצמו ולרעשים שבאו מאזור בטנו. "עם ריבת תפוזים בטעם דובדבנים."
"וקוקה קולה", דן חייך לעצמו.
"אז בוא נלך מהר."
ושלושתם כמעט רצו.
אבל כשהגיעו אל הכביש הראשי, הם ראו כי תחנת הדלק נמצאת בצד השני.
מכוניות עברו בנסיעה מהירה ביותר על-ידם והיה ממש מסוכן לחצות את הכביש.
אז הם עשו את זה בחלקים - ארבעה נתיבים עד אמצע, עצרו ולאחר מכן ניסו לעבור הלאה, אבל היו מכוניות רבות כל כך בצד הזה של הכביש, שפשוט לא היה ניתן לא ללכת ולא לרוץ."
"ג'וני, אולי תוכל לקחת אותנו לשם?"
"דן, אני עייף מדי." הדרקון באמת נראה מסכן מאוד.
"מה זאת אומרת שג'וני ייקח אותנו אל הצד השני של הכביש?"
"אתה מבין, ג'וני הוא דרקון. ודרקונים יודעים לעוף."
"מה! ועכשיו אתה מודיע לי את זה! אנחנו יכולנו למות כאן בזמן שחוצים את הכביש הזה והדרקון המפונק הזה אומר שהוא עייף! ג'וני, אני מבטיח שאם ניהרג כאן על הכביש, אני אישית אהרוג אותך כשאנחנו נחזור לארמון."
"טוב. תעלו! על הגב שלי!"
והוא התחיל לרוץ איתם על גבו לאורך אי תנועה בין המסלולים של הכביש. הוא רץ מהר יותר ויותר עד שהוא רץ מהר מאוד ולאחר מכן, הכנפיים שלו נפרשו לצדדים והוא לקח אותם אל השמים."
ג'וני לא נהג לטוס במשך זמן רב ולא זכר עד כמה הוא חזק. בלי כוונה, הוא לקח אותם מאוד, מאוד גבוה. ואפילו יותר גבוה.
המלך התחיל להכחיל כי כל כך גבוה לא היה מספיק אוויר לנשום, והוא החל לעשות סימנים שהוא רוצה לרדת.
מזל שהדרקון הבין אותם וירד.
הם נחתו רק חמש-עשרה מטרים לפני התחנה. אבל הדרקון המשיך לרוץ עוד כמה מטרים עד שהוא נעצר לגמרי.
המלך נפל, חיבק ונישק את האדמה.
"אני עוד פעם על הקרקע! אני לא רוצה לטוס יותר!"
אם היה לו יותר כוח, הוא היה מכה את הדרקון. אבל הכוח שלו הספיק רק להגיע לחדר שירותים.
ובינתיים, ג'וני הלך לשתות שמן ודלק.
ואז הם נכנסו למסעדה שבתחנת הדלק לחטוף קצת אוכל.
המלך חזר משרותים ואכל גלידה.
אחרי שהם נחו במשך כשעה, הם הלכו לקולנוע הסמוך. בדיוק הקרינו שם את 'שלגיה', כך שכולם נהנו מאוד מהסרט.
אחרי הקולנוע, המלך החליט להמשיך לממלכתו.
"למה אנחנו לא יכולים לנוח כאן הלילה?" ג'וני שאל את המלך.
"ולהשאיר את המלכה שלי בסכנה?"
"ולמה לא חשבת עליה לפני הסרט?"
"השתגעת? להחמיץ את שלגיה? אני עדיין מקווה שפעם אחת הנסיך יבוא לפני שהיא נרדמת."
"אתה כל כך רומנטי." ג'וני הרים את עיניו לשמיים בחולמניות ונענע את ראשו מצד לצד.
"ג'וני! אתה עושה ממני צחוק?"
ג'וני הפנה את ראשו מצד לצד לשלילה, אבל ניצוצות בעיניו נתנו תשובה אחרת.
המלך מלמל משהו על הדרקונים שלא טובים בשביל שום דבר ועל החברים הטיפשים, והמשיך ללכת.
"פיטר, אתה יכול לומר, למה אני חבר טיפש?"
"לא היית אמור לשמוע את זה. אתה טיפש אם שמעת או הראת לכולם ששמעת."
דן חשב על זה במשך זמן מה אבל לא מצא שום תשובה והמשיך בשתיקה לממלכתו של פיטר.
לפתע הם שמעו רעש פרסות על האספלט.
דן הסתובב ובקושי הצליח להדוף את ג'וני הדרקון שמאלה.
הנסיך על הסוס הלבן ניסה לערוף את ראשו של הדרקון. אם לא הדחיפה של דן, הוא היה מצליח בזה.
"חכה! למה אתה רוצה להרוג את הדרקון?"
"הוא רצה לאכול אותך!"
"ממש לא. נסיך מטורף". כמובן שרק המלך היה יכול היה לומר את זה. "מדוע, לדעתך, מותר לך להרוג דרקונים?"
"נסיכים תמיד הורגים דרקונים."
"נסיך יקר", אמר דרקון באדיבות מופגנת, "אז האם מותר לדרקון לאכול את הנסיך?"
"מה? חכה! אני צריך לחשוב!"
"מה יש לחשוב? אם אתה יכול להרוג אותי, אז אני יכול להרוג אותך. תעמוד בבקשה קצת יותר רחוק, כך נשיפת האש שלי תהרוג רק אותך. ובבקשה אל תזוז – זה מפריע לי להתרכז."
"אבל דרקונים לא מדברים!"
"האם אתה בטוח?"
"חכה רגע, חכה. משהו מאוד לא בסדר כאן."
"כן. המשהו הזה זה אתה."
'לא. אתה לא מבין! שילמו לי להרוג את הדרקון וזהו. הם לא אמרו לי דבר על כך שהדרקון יכול להרוג אותי. או כי דרקון מדבר. אתה מבין, הם שיקרו לי."
"הם?" שאל דן, "מי זה הם בדיוק?"
הנסיך סיפר לחברים את כל הסיפור.
~~~~~~>
"נירית, את נרדמת."
"מצטערת, אימא. לילה טוב."
"לילה טוב."
