לא חלמתי על כיסא חשמלי / פרק ב

פרק ב'

כן ,כן, אני חייב לפתח שיטת הישרדות , כאסיר עולם , חייב לשרוד את כל התקופה גם אצא זקן אוכל עוד לראות את האור ולחפש בעצמי את הצדק אולי אצליח, אך בינתיים אני חושב לשרוד.

היום כבר שלושה ימים אני בצינוק, עושה צרכיי בסיר, חי עם האוויר המסריח עד לבוא הסוהר שמשחיל לי את צלחת המרק והאורז עם העוף, במגש דרך חור בדלת הברזל.

התרגלתי לקום בבוקר לפי קרן האור שחודרת דרך החרך בחלון הקטן בקיר, לפי צילה של הקרן אני מחשב את השעה , אני מדבר עם עצמי כדי לא לשכוח את השפה ולאבד השפיות, אני סופר כל יום את הנמלים העוברות מצידו של התא אל צידו השני ומגלה שלא כל יום הן אותו מספר נמלים וחלקן נושא סחורה וחלקן לא, ואני לא יודע אם הן יודעות שאני כבר חבר שלהן וגם של העכבר שכבר לא בורח ממני, ואני דואג כל יום לתת לו כמה פרורי לחם ממנת הרעב הניתנת לי. כל יום בערך באותו זמן הוא יוצא מביתו מתוך הגומחה שבין הקיר לרצפה וניגש אליי ומרחרח ואז אני נותן לו בכף ידי כמה פרורים והוא עולה אל כפי ואוכל. וכך יש לי גם חברים ואני גם קצת מדבר איתו ואולי הוא יבין פעם. 

אני שותה כל פעם לגימת מים מתוך הבקבוק שמביאים לי כדי לא לסיים אותו מהר.

כך עבר לו שבוע לפי מספר הבקרים אבל כלום לא זז, אף סוהר לא מדבר איתי, עבר עוד יום ואני שומע את מפתח הסוהר מסתובב במנעול הדלת, ואני כולי שימחה שהנה בא הקץ.

הדלת נפתחת והסוהר עומד בדלת מביט בי במבט חודר ומסמן לי לקום , הוא רותם את ידיי כמו סוס ומושך אותי כאילו לאורווה אך האורווה טובה ממנה.

הסוהר מחזיר אותי לתאי ולעבודתי במכבסה.

אני מביט בחברי לתא במבט חודר כדי שאף אחד לא יתעסק איתי יותר.

אני לא מוותר על תוכניתי לברוח.

למחרת בבוקר אני הולך כרגיל למכבסה וכבר יש לי את כל מסלול הכביסה אבל אני ממתין לפחות שבוע עד לביצוע הבריחה.

כעבור שבוע אני מיישם את המזימה ולא מגלה לאף אחד.

אני לוקח את הכביסה ,מרוקן אותה למכונה ,ניכנס לתוך השק הלבן ומשתחל לתוך ארובת הכביסה, מחליק ומחליק אל אזור מחלקת הקיפול, מתחבא ,יוצא מתוך השק ומתחבא מאחורי מייבש הכביסה.

הערב ירד ולפני כיבוי אורות אני מגיע אל חלון שגובל עם החצר,אני מנסה לכופף את הסורגים ולא מצליח, מתחבא שוב ושומע המולה וכלבים , ניחוש קל הביא אותי לידיעה שמחפשים אותי. נכנסתי חזרה לתוך הארובה ונשארתי שם.

לילה שלם שהיתי בארובה ועוד יום ולא מצאו אותי, הרעב התחיל לכרסם בבטני,התחלתי לגרד סיד מהקירות ולבלוע אותו במציצה, הצימאון תקף אותי, כשהגיע הליל יצאתי לסיבוב של חיפוש אוכל ושתייה, בעודי מגשש באפלה,לפתע אחזה בי יד ברזל ופנס אור חזק האיר עליי.

זהו, מזימתי נכשלה.

רחלי גבאי