"נירית, בטוח שאת רוצה לשמוע על הזאב?"
"כן אימא. אני חושבת שהזאב הזה לא מפחיד."
>~~~~~~
חברים שלנו הלכו ביער במשך שעתיים לפחות עד שהם מצאו את בית הספר.
זה היה מבנה גדול עשוי בולי עץ.
דן התקרב לדלת והסתכל פנימה –שם היו הרבה ילדים, וכולם היו חיות.
דן לא הצליח להבין למה הג'ירפה צריכה לשבת בשורה הראשונה וארנבון צריך לשבת אחריה, או מדוע ההיפופוטם ישב עם ברווז באותו שולחן (וזה נראה כאילו הוא ישב על הברווז).
ציפורים ישבו על הפיל בשורה השלישית ואריה ישב כשרגליו על השולחן בשורה האחרונה.
שני זאבי ערבות ישבו לידו – אחד האכיל אותו גלידה בכף גדולה, השני ניגב את פיו עם סנאי, שכנראה זה בכלל לא הפריע לו, כי הוא אכל בוטנים.
אבל כולם היו מקשיבים בדריכות למה המורה שלהם, הזאב, היה אומר:
"תזכרו שתזונה בריאה שלכם צריכה לכלול לפחות אחד מהפרות האלה", והוא הצביע על קבוצת הפרות שביניהם דן ראה גם פרח, "ואסור לאכול אותם", הוא הניח את אצבעו על ציור של האיש, ואז על השפן שקצת דמה לציפור. "אם אתם לא רוצים שום בעיות עיכול, אל תאוכלו אותם. זה יכול לגרום לכם רק צרות. עכשיו, בואו נבדוק את הידע שלכם. כול אחד שאקרא בשמו, יגיד שם של פרי."
"ג'ירפה, תאמרי לנו שם של פרי."
"עץ תפוח."
"את בטח מתכוונת 'תפוח עץ'. עכשיו היפופוטם, איזה שם תוכל לתת לנו?"
"תנין."
"לא, תנין אינו פרי."
"לא, אני מפחד מתנין."
"אבל שאלתי על שם של פרי."
"אבל אני מפחד מתנין."
"היפופוטם, אתה עוד פעם לא מקשיב לי!"
"אני שמעתי אותך, אבל מה אני יכול לעשות אם אני פוחד מתנין?"
"היפופוטם, הנה פתק לאימא שלך. תביא אותו חתם מחר. זכור, להביא את הפתק, לא את האימא שלך. עוד לא סיימנו לתקן את הדלת מהפעם האחרונה שהיא הגיעה."
ברגע זה, הזאב ראה את דן ונעצר. הוא הביט עליו ממושכות ואז שאל:
"ומי אתה?"
"אני רק דן."
"מה אתה רוצה, רקדן."
"לא, אני לא רקדן. אני מתכוון שאני רק דן."
"אני מבין שאתה רקדן. אבל מה אתה רוצה."
וברגע זה, ג 'וני הדרקון קפץ לתוך החדר:
"זאבי, יקירי. מה שלומך? תן חמש!"
"אה, ג 'וני! מה שלומך? הרבה מאוד זמן לא ראיתי אותך. מה קרה הפעם?"
"באנו כדי לבקש את עזרתך."
"אני לא עוזר בימים אלו. אני זקן מדי."
"אבל אתה לא יודע אפילו על מה אני רוצה לדבר אתך."
"ובכן, ג'וני, אני אשמע אותך. בוא נלך למסבאה ונדבר בזמן שנטעם מהבירה שלהם."
"האם היא באמת טובה?"
"בהשוואה למה, ג 'וני? זה המקום היחידי כאן. אז, אתה בא?"
"כן, אני בא. כולנו נבוא."
והם הלכו למסבאה. בדרך לשם, הם היו צריכים לעבור ארבע ביצות, לחצות שני הרים וללכת רבע שעה לאורך מסילת הברזל.
בסוף, הם הגיעו לבניין אבן שעליו היה מודבק קרש גדול עם "מסבאת אמצע היער." תחת זאת, היה אפשר לראות כיתוב בגיר ירוק "הבית של החזיר השלישי."
דן הראה את זה לזאב ושאל לפשר הדבר.
"אתה מבין, זה היה הבית של חזיר. אתה יודע, אותו החזיר שאת ביתו לא יכולתי להרוס בנשיפות כמו של האחים שלו. אז הוא החליט לפתוח מסבאה – הוא בתור הטבח בה ואילו אחיו משרתים לקוחות. כמובן שהם לא מגישים כאן בשר."
"כמובן."
"לפחות לא את בשר חזירים".
"ברור". הסכים דן וניענע את ראשו לצדדים, מתקשה להבין בשביל מה הזאב הוסיף את המשפט האחרון. לא יכול להיות שלמרות שהפך לצמחוני, הזאב עדיין חשב על הטעם של בשר חזירים. מצד שני, זאב תמיד ישאר זאב.
כל החבורה נכנסו למסבאה והתיישבו סביב שולחן מלבני.
מיד נגשו אליהם שני חזירים עם ספלי בירה.
"אני רוצה חלב", אמר הזאב.
"האם נהית מטורף לחלוטין עם הגיל? ממתי זאבים שותים חלב?"
"ממתי שיש להם צרבת, חזיר."
"למי אתה קורא חזיר!"
"לך!" זאב קם, ידיו על מותניו, שרירי הבטן משחקות למעלה ולמטה.
"אה, בעצם, אני באמת חזיר. ששכחתי", החיוך שלו לא נראה אמיתי, אבל האירוע מוצה.
החברים ישבו ושתו. ג'וני הדרקון הסביר לזאב למה הם חיפשו את עזרתו.
"אני מסכים בתנאי אחד."
"כן?"
"אני לא אעבוד בלי כיפה אדומה."
"אה, אז אין שום בעיה. אנחנו רוצים גם אותה."
"אז אני אתכם."
והם שתו הכל ואחרי כן הלכו לכיפה אדומה.
>~~~~~~
"נירית, הם יגיעו לשם רק מחר."
"איך את יודעת?"
"כי היום כבר מאוחר מדי."
"את מתכוון שאני צריכה ללכת לישון?"
"כן, אני מתכוונת בדיוק זה."
