"אימא, האם החברים יגיעו לכיפה אדומה היום?"
"אני לא יודעת. אני חייבת לקרוא כדי לגלות."
"אז תתחילי לקרוא."
>~~~~~~
זמן מה מאוחר יותר, חברינו הגיעו לחווה.
~~~~~~~>
"אימא, האם את מתכוונת לחוות החיות?"
"כן, כמובן."
"אז למה לא תגידי ככה?"
>~~~~~~
זמן מה מאוחר יותר, חברינו הגיעו לחוות החיות.
במודיעין אמרו להם לגשת לבניין השלישי מימין.
שם הם מצאו את הכיפה האדומה. היום היא חבשה כיפה לבנה עם מגן דוד אדום מצויר עליה.
דן ראה אותה והרגיש שליבו מתחיל לצלוע. הוא רצה לאומר משהו מצחיק, אבל הרגיש כאילו מישהו שם דבר בין שפתיו. כיפה אדומה כבר לא הייתה ילדה קטנה. דן חשב שהיא לפחות בת עשרים וחמש היום. למרות שהיא הייתה אחות וכרגע בעבודה, זה לא מנע ממנה להיראות נהדר – שפתיים אדומות, עפעפיים תכולות מעל עיניים ירוקות כאזמרגד. עם השמלה האדומה, מגפי עור שחורות וכובע לבן החבוש מעל שערותיה האדומות היא הייתה כל כך מושכת, שאפילו הזאב הרים את ראשו למעלה והחל ליילל. הסוס הלבן נתן מכות על הרצפה עם פרסת רגלו הקדמית והדרקון הוציא ענן של עשן מאפו. כולם התרשמו מאוד ממראה.
היחידים שלא הושפעו מיופייה של כיפה אדומה היו מלך – הוא שכח את משקפיו בתיק – והנסיך, שהלך לשרותים לשטוף את ידיו אחרי שהו החליק על קליפת בננה לפני הבניין.
כאשר הוא חזר וראה את הבחורה, הוא שכח לגמרי את היפהפייה הנרדמת.
"בנים, בנים! בבקשה תסגרו את פיות שלכם. היי, אדון זאב, מה שלומך?"
"אני בסדר. את יודעת, לו היית באה בלבוש כזה לביתה של סבתא, הייתי עוד יותר מפותה לבלוע אותך. את נראית כל כך מעוררת תיאבון. והריח הזה..."
"כן, זה ריח של דם. היום אני עובדת בחדר ניתוח ויצאתי משם רק להגיד שלום. אבל תספר לי מדוע הגעתם לכאן?"
דן סיפר לה את כל מה שקרה והוסיף שהם ישמחו אם כיפה אדומה תתלווה אליהם במסעם עד שהם ינצחו.
"להתלוות אליכם?"
"אני מתכוון שתעזרי לנו לנצח."
"אני חייבת לחשוב על זה. אבל בינתיים אני צריכה לחזור לחדר ניתוח."
החברים ישבו בלובי וכולם היו עסוקים במשהו. המלך ישן. דן מצא עיתון וקרא על מרד החיות בספארי בקניה. הנסיך הלך לשירותים להסתכל במראה על עצמו. הוא היה מסוגל לעשות זאת במשך שעות. עבורו זה אף פעם לא היה יותר מדי להסתכל על עצמו. הסוס והדרקון שיחקו בכדור-סל עם סנאי במקום כדור. הזאב בדק את שיעורי הבית של תלמידיו.
זמן מה מאוחר יותר כיפה אדומה יצאה ללובי והתיישבה אתם.
"אני כל כך עייפה. היו לי ניתוחים קשים מאוד היום."
"כן? אילו ניתוחים היו לך?"
"הראשון היה על קיפוד שהחליט שהוא רוצה להיות סנאי. לכן היינו חייבים קודם לגלח אותו – נגמרו לנו שמונה סכיני גילוח ושלושה מסורי פלדה עד שסיימנו. ואז לקחנו שער מסוס חום ותפרנו אותו על עור הקיפוד. הוא נראה די נחמד כעת."
"אנחנו יודעים," אמר הזאב והצביע עם כף רגלו בכיוון של הדרקון והסוס ששיחקו כדור-סל. כיפה אדומה הסתכלה היטב על הכדור וצעקה, "אוי, לא! הוא היה חייב לנוח עד מחר. תראו מה קרה לו."
כולם הביטו על הכדור-סנאי וראו שער נושר ממנו. הוא כבר היה כמעט קירח. כיפה אדומה רצה החוצה, לקחה את הסנאי הקירח, שהיה עד לא מזמן קיפוד, והביאה אותו פנימה.
"כעת אנחנו חייבים לבצע עוד ניתוח. אבל הסוס החום הלך הביתה. כך שהסוס הלבן שלכם יצטרך להיות תורם השער."
"אני לא רוצה להיות סנאי לבן." ברור שזה היה הקיפוד לשעבר שניסה למחות. "לא קיימים סנאים לבנים."
"אז אתה תהיה הראשון והיחיד. תחשוב, הרי כולם מעדיפים את הבלונדיניים. לא תהיה לך שום תחרות עם השער הלבן."
"את חושבת?"
"אני בטוחה."
"טוב, אז אני מסכים."
"חכו, חכו! מה אתם עושים? האם שאלתם אותי אם אני מסכים לתרום את שערותי?" שאל הסוס הלבן בעודו עומד על רגליו האחוריות. עיניו היו אדומות מכעס וכמעט ויצאו מתוך חוריהם.
"השאלת את הסנאי, האם הוא רוצה להיות כדור במשחקכם המטופש?"
"כדור-סל זה לא משחק מטופש." הדרקון התחיל לנשוף עמוק, כל נשיפה מוציאה לא רק את האוויר, אלא גם ענני עשן.
"ג'וני, תרגע. היא לא התכוונה. היא רק התבדחה." דן ליטף את רגלו של הדרקון עד שהוא התחיל לנשום יותר לאט ובלי עשן.
"המצב הוא כזה – לא אכפת לי מהמשחק שלכם, אבל האם שאלתם ממנו רשות להשתמש בו בתור הכדור?" התעקשה כיפה אדומה שחבשה כיפה לבנה.
הסוס הלבן הוריד את ראשו מטה ונענע אותו מצד לצד.
"וחוץ מזה," התרככה כיפה אדומה שנזכרה שהיא אחות ואמורה לדאוג לבריאות ולרגשות טובות של כל היצורים, "ניקח ממך רק קצת מאוד שערות – תראה כמה שהסנאי קטן."
אחרי כשעה, אחות אחרת יצאה מחדר הניתוח והוציאה את הסנאי על כיסא גלגלים ללובי. הוא נראה ממש נחמד. הבלונד ממש התאים לו.
ואז דלת של חדר ניתוח נפתחה שוב ומלגזה נסעה ממנו החוצה. על המלגזה היה הסוס הלבן, חצי מאולף ממה שהוא ראה בחדר הניתוח. הנסיך שחזר מחדר שרותים לפני רק שתי דקות, התקרב אליו ולקח את הזנב בידיו.
"היה לך זנב כל כך יפה וכעת תראה מה הם עשו לו."
אבל דן והמלך השתיקו את הנסיך והתחילו להרגיע את הסוס. הם הצליחו די טוב, במיוחד המלך, שהסביר שהמודה החדשה בפריס השנה היא זנבות סוס קצרים. הסוס הלבן קפץ במרץ, שהוא פתאום מצא מחדש, מהמלגזה והחל להתהלך בגאווה דרך הלובי. הנסיך רצה לאומר משהו, אך דן פקק לו את הפה עם אגרופו.
~~~~~~>
