1. דברנו דוברים דיברנו מדברים; 2. אַל

הכי בשבילי זה אל תיגע בזמיר. איזה סרט. איזה ספר

.

יהיה מעניין לדעת שקראת את מה שכתבתי ... 

אענה לך באירוניה השמורה לבית המדרש של אמא שלי:

תארי לך שכן....

אבל אותך אני יותר מדי אוהב אז לא אהיה אירוני .

אגב, היכרת סופרת בשם אניטה ריווין?

.

לא. 

קראתי את תגובתך, רצתי/עשיתי גוגל ומצאתי מי היא

ומה כתבה, כמה קטעים מספרה שבעברית שמו הוא - 

שעה לחצות. 

קראתי ספרים אחרים, ברור, ובכמויות. ספרים שאף הם 

נשכחו אצלנו.  

מעניין שהספר הזה שב לחיינו כמייצג את הצד הימני של 

המפה הפוליטית, לפי מה שקראתי ברשימה של יאיר בן 

חיים. אם לא מייצג, אז מטעם הימין. 

תודה רבה על הכנות, אודי יקר. 

המשך מועדים לשמחה. 

רבקה

---

אכתב למייל את הסיפור שלה ושלי....

.

מה לעשות ... לפעמים רצוי להתעלם מתגובה. 

את עדיין מדברת בקרבה עם סבתך, אלא שהיא עדיין מדברת אידיש ואת עברית. אך נראה כי קשר עמוק מתקיים גם מעבר למילים. 

אליה את הנכספת ולא נדרשת שפה זהה כדי להגיע להבנה זו, אלא שבמרבית המקרים היא אינה קיימת לצערנו 

כה מיוחד
קפיצה משם לכאן ותמהיל השפה 
יידיש או שפת לב.
או בכלל חוסר ההבנה בדיבור
המשפט האחרון
בסיפא
פשוט וואוו. 

מועדים לשמחה אהובה ומיוחדת

למה לא קראת לי? יכולתי לגשר בינך ובין סבתך

הרי אני מבינה את שפת האידיש......כמה חבל........

השיר שכתבת הנוגע לנפש הוא אדיר-ציפור הנפש

רק אל תיגע בה ומה יכולה כבר הפילוסופיה לעזור

כאשר הכאב כה גדול?

אוהבת את השנינות בשיריך, את התובנות ואוהבת אותך כאדם

מועדים לשמחה אשה יקרה

ממני מרים

+חיבוק לך, מרים אהובה. נגעת בי עמוק-עמוק עם שירך, 

משוררת חולדות, ועם תגובתך לי כאן.

כולנו כאן דוברי עברית

אך בגלל הסגנון,

הצורה והדרך

אנחנו אחד את השני

לא מבינים.

כמו אז הסבתא שהבינה

גם אם לא דיברו עברית.

כבר אמר ז'אן פול סארטר

"הקיום קודם למהות"

קיום הטומן בחובו כאב..

שני שירים , שניהם נוגעים עם הרבה חומר למחשבה על קיומנו, דרכי התנהלותנו ההופכים או לא הופכים את חיינו לבעלי משמעות.

מועדים לשמחה

שמוליק

כמה קשה לנו להבין איש את רעהו

כשהשפה שבפינו כל כך שונה והיא אותה השפה...

כולנו מדברים עברית

אבל כשצורחים ונובחים - פשוט לא שומעים ולא מבינים

הזכרת לי רבקתי אותי ואת סבתא שלי.

את וסבתא שלך תקשרתן נפלא באותה השפה, ביידיש

אחר כך נעלמה לך היידיש וכאשר בחלום  נפגשתן, 

כבר לא הבנת את סבתא שלך, ועצוב לך.

אני, כשקיבלתי את סבתא שלי לא דיברנו באותה שפה,

היא דברה פולנית ואני דיברתי אתה עברית,

אבל רק בלילה בחלומות שלה הבנתי אותה.

אחר כך, אני למדתי קצת פולנית והיא למדה קצת עברית

ודיברנו.

אחר כך כשהדמנצייה השתלטה עליה

רק אני הבנתי אותה והיא הבינה אותי.

אבל זה סיפור אישי ולא קשור אל שירך.

ולי יש כאן בשבילך חיבוק מיוחד

שלא רותח ולא צורח ולא נובח

הוא בשקט ובחום נעים

עוטף אותך.

נורית

אגב ה-"אל" שלך הזכיר לי את שירה של מרים ילן שטקליס

אל ואל ואל ואל, מי המציא אותך בכלל...

תודה רבה-רבה-רבה, נוריתי יקירתי. 

מתעטפת בחיבוקך ושולחת לך חיבוק משלי.

אתמול הייתי בירושלים. על הר ציון מדברים יידיש . משתדלים. אגרוייסה שמוייסה. תנסי ותראי כמה קל טוכמה זה כמו לאדינו :)** ספאניולית , באהבה 

כמו לדינו לספרדית, כמו יידיש לגרמנית ... 

ובמיוחד 

אַל תַּחְשֹׁב שֶׁנְּגִיעָה בַּנֶּפֶשׁ הִיא נְגִיעָה בַּגּוּף

אַל תִּשְׁכַּח שֶׁנְּגִיעָה בַּגּוּף הִיא נְגִיעָה בַּנֶּפֶשׁ

והסוף.. חזק ביותר רבקה יקרה  

אַל תַּחְשֹׁב שֶׁעִם חֲלוֹף עִדַּן הַפִילוֹסוֹפְיָה הָאֶקְסִיסְטֶנְצִיָאלִית

חָלַף גַּם הַכְּאֵב הַקִּיּוּמִי

תודה רבה-רבה-רבה-רבה על הבנתך את דבריי, יקי אהוב. 

חיבוק, 

והסבתא שלך בחלום שומרת עליך בכול השפות

 תודה רבה-רבה, איילה יקרה. 

לפני ולפנים

שיח נוקב

ראיתי פצע-

חיבוק

 /  / 

נוגה, נסערת, מבטא מוסר השכל - בשיר הראשון את מתריסה על השיחות של הישראלים שהינן מרתיחות ובשיר השני את אומרת שיש דברים שלא צריך לעשותם. ניכר כי גם בשיר הראשון את מכוונת להימנע מהשיחות הללו. תודה רבה לך רבקה היקרה, מועדים לשמחה.

 /  /