נדיה והתוף המקודש פרק 4

אותו לילה מאמדו התהפך על יצועו מאות פעמים,

הוא חשב שיתוש משתובב בקפיצות מאוזנו למצחו וחוזר חלילה ,

נפנף בידיו תוך שינה לשוא, עד שכף ידו התעופפה וסטרה לעצמו על הלחי.

עם צלצול הסטירה נראתה לנגד עיניו אחותו נדיה כשהיא בוכה וסובלת.

נלחמת בשודדי דרכים, מזת רעב וכפופה.

מראה זה גרם לו לזנק מהמיטה ולבדוק את ייצועה של אחותו.

במבט אחד הבין שהיא איננה שם,

הוא פתח חרישית את דלת הבקתה ורץ לעבר בית המאסטר קוליבלי.

חרש נכנס עד חדר השינה של המורה וטפח על שכמו.

קוליבלי פקח חצי עיין ואז התיישב ,

אחר כך קם והתהלך בחדר . מקשיב לתלמידו והסיפור על אחותו שברחה מהבית ומהכפר כדי להציל את ערוותה.

-איפה נשמע כדבר הזה? שאל בתדהמה

מאמדו הזכיר לו – היא לא ידעה אם מגיע לה ההסדר לרקדניות... זה אף פעם לא היה רשמי לגביה.

ולמה ? אמר המאסטר וענה מייד

-כי היא מעולם לא נכנסה לכיתת הרקדניות...

אבל גם מי שיושבת על העץ בלי תוף היא תלמידה שלי ותלמידים שלי לא נודדים לבד.

לעולם לא. ילדה לבד בדרכים... מלמל בדאגה עמוקה. 

מאמדו כבר חשב שהוא מתכוון לשלוח אותו להצטרף לאחותו אך המורה אמר לו

-חזור הביתה . אמא שלך מודאגת. אתה צעיר מידי. אני שולח את שני הבנים שלי

זו שליחות חשובה ללוות את אחותך ויהי מה. הם עברו מילה , להם זו תהיה הרפתקאה.

הוא העיר את שני בניו מוסא וסני,

אלה התעוררו בבהלה לקול אביהם והקשיבו למהלך המשימה שמוטלת עליהם בכובד ראש,

הם הכירו את נדיה וכשרונה הסודי ודאגו לה מאד,

צייד אותם בתופים והוסיף עוד תוף אחד לנדיה, כסף לתחבורה ציבורית להמשך הדרך ומעט צידה ובקבוק מים,

לאחר חצי שעה במכוניתו המקרטעת הם כבר היו בתחנת נהגי המשאיות...

שם ירדו מהאוטו וחיפשו את נדיה כשהם שורקים את האות הידוע רק למתופפים.

נדיה התתבאה בפינה חשוכה בתחנה מביטה על חבורת הנהגים ,

גברים מתלהמים בינהם בקול גדול, מעשנים ושותים. מי יהיה הנהג שיתאים לה לבקש ממנו הסעה.

קול השריקה חצה את התחנה ללא שום ספק , נדיה שמעה. היא הגיחה מתוך מחבואה ,

לתדהמתה ראתה את מוסא וסני עם התופים שלהם והם מגישים לה תוף אחד...

-אנחנו מצטרפים אליך נשמור עליך ונתאמן איתך.

ליבה של נדיה הוצף הכרת טובה רכות ושמחה ענקית.

כבר חשה שזכתה בכך שברחה והנה הגיע לידיה תוף משלה.

היא חבקה את התוף. כרכה את החגורה שלו לכתפיה והשמיעה לעצמה כמה צלילים מרשימים ומעוררים,

נשמתה שבה אליה בעוצמה והיא התעודדה וחשה שאכפת למישהו מה שהיא עוברת.

יש לה הגנה ויש לה ידידים למסע.

היא היתה מאושרת למרות החששות.

מוסא פנה אל הנהגים ושאל את האדם שנראה לו עדיו ומתחשב מספיק, זה שלא שתה או התלהם.

האם תהיה מוכן לקחת אותנו לקונקרי ?

אנחנו נוסעם למשפחה שלנו להביא את הדודה שלי לחתונה של הבת של לופומבו.

סני ונדיה מחניקים צחקוק לסיפור שהומצא כהרף עיין וכולם עלזו יחד כאשר קיבלו מהנהג תשובה חיובית,

עלו למשאית עם התופים וחיכו לנהג לתחילת המסע.

המשך יבוא 

* ריקוד תפילה שלי לשנה החדשה. לא קשור לסיפור חוץ מזה שזו אני 

C רחל פיש בנגורה