על כאב הזמנים

אינן מתפוצצות עם הקצף, גם לא הכאב על הזמן שחלף, על הזיכרונות והגעגועים. יש רגעים שזה אכן מטריף את הדעת. 

הכאב הוא כבד כמשקל דמעותיך

גם הזכרונות והגעגועים לא מקלים על הכובד

כל זה גור0 לטרוף הדעת

שיר חזק וקשה איש יקרלי מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

יום נעים ושבוע טוב

ממני מרים

אכן תחושה קשה, צריך למוסס איכשהו את הדמעות האלה שימשיכו במסען. 

הגלים נושאים עליהם את הקצף

ואז מתפוצצות הבועות

ונעלמות

אבל בועות כאבך, בועות זכרונותיך

אינן מתפוצצות ועינן נעלמות

ואתה ממשיך לשאת אותן

והמשא כבד.

נושא עימו מטען כבד 

בנסיגתו 

מטען אנושי. 

שבוע טוב יקר

אי משקל להן?

מי יכול- יעז למדוד?

שבוע טוב

מטלטל - הדמעות שלך אינן מתפוצצות כמו קצף, הן מותירות אחריהן זכרונות בצורת געגועים. תודה רבה לך יקי היקר. ניכר שאתה מתייסר.

כאב שאינו פוסק. צר לי עליך חבר יקר. מתפלל לאושרך 

אני מתמודד עם מה שיש. 

.

געגועים דלוחים -

אני מפרשת כאן כ- געגועים עכורים. 

הנחת לפנינו שיר שאמור להיות קל, אם מתייחסים בקריאה

מציאותית לדימויים שהעלית: 

לקצף הגלים אין משקל. 

וזה משקל דמעות הדובר, לפי דבריו - אין להן משקל. 

אלא שהדמעות נשאות על כאב הזמנים, 

ולאותו כאב יש משקל, כי הזמנים מכבידים בזכרונותיהם. 

מעבר לקו השפיות - 

אה. כמה פעמים אנו מאחלים לעצמנו לאבד את השפיות - 

העיקר: לא לחיות את המציאות הכואבת. 

השיר יפהפה, אמיתי, משיג את שנכתב בו. 

הכאב שבו - סיפור אחר. 

אהבתי מאוד, מאוד. מאוד, מאוד. 

ומדבר אליי רבות. 

תודה רבה-רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר. 

איתך תמיד, כל עוד, 

רבקה

---

מזכיר לך את הנסיגה לאחור, אל העבר, אל הימים שהיו ולא יהיו עוד. כמה געגועים...

הים וכוחותיו

הים ואנחנו מולו ובעצם מולנו

מקסים ויפה :)