דוברי יידיש קוגל קיגל

סריקת מצב כואבת.

 ישורון החלוץ מתייסר גם כאן על אבא ואמא ואחים שהפקיר בשואה 

.

מאז 1952 חלפו 69 שנים ... 

כתבתי בדרך שלי מה קרה וקורה כאן, וציינתי בבית אחד 

בלבד את ספקותיי בעניין המדינה כמדינת ישראל -

"אך לעולם לא נדע / מה היה כאן מתפתח / לו הנאצים 

לא היו / אף לא שואה אף לא טבח " 

רק ההשראה באה מ-"פסח על כוכים ". 

לא מתיימרת להיות גדולה כמוהו, כמו אבות ישורון,

צביקה. 

אני קטנה-קטנה ...

תודה רבה-גדולה לך. 

לבבות, 

רבקה

---

את מעלה את הבעיות, מתחים שנוצרו מרגע הגעתם של דוברי היידיש והתימנים לארץ. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ונעים.

.

תודה רבה-גדולה לך על קריאה + תגובה, דני יקר לי מאוד. 

לבבות, 

רבקה

---

אשרי המסורת,השפה והמנהגים השולטים בהליכותינו ומתווים את דמותנו ההיסטורית לאורך ימים ושנים

.

ואני לתומי חשבתי שאתה איש העולם הגדול ויודע מה חושבים 

עלינו, על מעשינו,   

וגם חשבתי שאתה יודע ומבין מה הולך כאן. 

מילא. 

כל יום מגלים משהו חדש אצל הבני-אדם ... 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, אודי יקר. 

לבבות, 

רבקה

---

צודקת. קראתי בפזיזות,נמהרות וחוסר ריכוז מחפיר.

אין טעם שאחבור למסקנותי כעת,מחמת אי הנעימחת כלפייך

.

יעבור ... 

:)

תודה שוב ולהת', אודי. 

לבבות, 

רבקה

---

ממש אין לדעת אם הייתי מגיע לעולם לולא עזבה אמי,אותה אמא שהיתה רותחת על תגובותי הקודמות - את וילנה בשנת 1934. 

אבל היא,כהמונים כמותה - שלא היו חולמים לבוא הנה אלמלא מה שקרה: הקימו תשתית לאותה ישות יהודית שמכבר חיה ( בלא) שלום עם שכניה הערביים. ברור שמבחינה מספרית לא היינו מתגברים על ריבוי האוכלוסין שלהם,ועוצמתנו נבנתה במיוחד מהעליה הרוסית של שנות השבעים.

העליה הדומיננטית שסייעה יותר מכל עליה אחרת בעיצוב הכח ששמר על קיומנו כאן,כשהוא גם מסייע בעליית הימין. ובדיעבד לשמירת הסטטוס קוו של עוינות  עד כבדהו וחשדהו עם ישמעאל.

ועל החיזוק למדע לא דיברנו , כמטתעשיות נשק לדוגמה.

בקיצור,השתנו כללי המשחק.עד מתי? זו השאלה.

ולא זו המדינה עליה חלמו דוברי היידיש שהקימו אותה.לא אחדות ולא אמפטיה בקרב מרכיבי הישוב

.

אז ככה, אודי, כי אם כבר, אז כבר: 

אחרי ששת הימים עלו ארצה (ככה: עלו ארצה,

מבחינתם), מארה"ב ומצרפת, כל האידאליסטים

הקיצוניים דוגמת הרב כהנא. הם יישבו את סיני,

ורבים מהם עזבו אֶת הארץ אחרי הסכם השלום עם

מצרים: חלומם היה גדול-ש-ב-גדולים, רומנטיקה

עקומה, אם תרצה. סיני עניין אותם, הסעיר את

דמיונם-חלומם - שנשבר. אלה שלא עזבו עברו

לעזה וליהודה ושומרון. במילים אחרות: 

לא ישראל עניינה אותם. לא ישראל מעניינת 

אותם. הכיבוש מעניין אותם. הם בחוץ-לארץ, 

למרות הכול, ומרגישים אדונֵי הארץ. 

ומיותר להזכיר לך איזה גובה תקציבים והנחות 

הם מקבלים.

העליה מברית המועצות: 

אולי אתה לא יודע, אבל רבים מהם  עזבו את 

הארץ - כשליש מן העליה, אם לא יותר. או חזרו 

לרוסיה, או עברו לארה"ב, או לאירופה. 

כן, זאת עליה דומיננטית אידאולוגית, עם אנשי 

מדע ואנשי תרבות. התקזזו עם הישראלים שעזבו 

אחרי ששת הימים, ולפני ואחרי מלחמת יום כיפור. 

(במקרה ששכחת: אוניברסאות רבות בארה"ב, 

צרפת, אנגליה וגרמניה, בין היתר, קיבלו בזרועות 

פתוחות את המדענים הישראלים שברחו מכאן. 

וממשיכים לברוח. אפילו ממציאי הגוגל הישראלים

מזמן-מזמן אזרחי ארה"ב.)

אני מסכימה עם דבריך באשר להשפעתם של יוצאי

ברית המועצות על חיזוק הימין ועל הקיפאון/שמירת 

על סטטוס-קוו של עוינות. אבל - אבל: 

רצח רבין הוא שאפשר שמירת סטטוס קוו כזה - 

יותר מכל השפעה ימנית של העולים מרוסיה. 

הרוצח היה תימני, לא רוסי. והיה רחוק מאוד 

מהשפעת הרב כהנא ושות', או מיוצאי רוסיה. 

לא חייב היה להיות תימני (מדגישה את הנקודה):   

הוא היה דתי-קיצוני, מצד דתיים-קיצוניים תוצרת 

בתי כנסת דתיים-לאומניים, אשכנזים ברובם, או:

תלמידיהם/חניכיהם של רבנים ליטאים. 

אם אמך באה מווילנה, הייתה ליטאית. אני לא יודעת 

אם הייתה דתית או באה מבית דתי, אבל בהיותי 

צאצאית לליטאים, יודעת שסבַי היו מתנגדים ליחס 

המחפיר כלפי הערבים: יהודי טוב הוא מענץ'. קודם 

כול: מעמץ'. בן-אדם-טוב כלפי כולם. 

מכל מקום:

כשהוריי (צאצאי ליטאים)  הגיעו לכאן, לא הבינו את

היחס המשפיל לערבים; ומאוחר יותר: את היחס

המשפיל לעליה מארצות ערב. בכלל: כל הנושא

העדתי הטריד אותם. ואותי - ברור.

מצטרפת לדבריך האחרונים: 

זאת לא המדינה שעליה חלמו דוברי היידיש 

שהקימו אותה. רק מוסיפה: גם תימנים היו 

כאן. 

ומסכימה עם דבריך בתחילתם, על התשתית 

שהם בנו. אלא ש- 

הנעלם הגדול מכולם עדיין נותר כנעלם, 

ואין לנו דרך לפתור אותו כאילו מדובר בבעיה

אלגבראית: 

האם בכלל הייתה קמה כאן מדינה אלמלא ... 

לא חושבת שאתה ואני נגיע להסכמה בתחום 

האידיאולוגי, אודי. 

לי מספיק שנהיה ברורים בינינו. 

תודה רבה-גדולה על תגובתך המלאה, 

על חילופי רעיונות בינינו, 

ולהת'. 

אגב: בוקר טוב לך. 

לבבות, 

רבקה

---

.

תודה רבה-גדולה לך על הסבלנות לקרוא שיר ארוך כל כך, 

אביה יקרה לי מאוד, מאוד. 

לבבות ואהבה בדרך אלייך, 

רבקה

---

אני אסכם את שירך בכמה מילים של שיר אחר

לחיי העם הזה, העם הזה

כמה טוב שהוא כזה.....

האם אכלת פעם קיגל-קוגל?-ממליצה לך בחום

באהבה מכל הלב-מרים

.

אני צאצאית לדוברי יידיש קוגל, מרים אהובה. 

כן, אכלתי. ונהניתי מאוד. 

ובאשר לתגובתך בעזרת השיר - 

"לחיי העם הזה, העם הזה, העם הזה, 

וכמה טוב שהוא כזה ." : 

זהירות, מוקשים ...

כך אני מבינה ומרגישה. 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, מרים יקרה לי מאוד. 

אהבה רבה, לבבות, 

רבקה

---

"אַךְ לְעוֹלָם לֹא נֵדַע

מָה הָיָה כָּאן מִתְפַּתֵּחַ

לוּ הַנָּאצִים לֹא הָיוּ

אַף לֹא שׁוֹאָה אַף לֹא טֶבַח"

רֵאשִׁית תּוֹלְדוֹת הָעָם

שֶׁעִם הַשָּׁנִים 

לְאוּד מֻצָּל  הָפַךְ

וְהֶחֱלִיט לֹא עוֹד

וַחֲזוֹן הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת

קָרַם עוֹר וְגִידִים

וְנֶאֶסְפוּ מִכָּל קַצְווֹת עוֹלָם

כָּל הַיְּהוּדִים

כָּל בְּנֵי יִצְחָק 

כָּאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּפָגְשׁוּ אֶת יִשְׁמָעֵאל

וְהַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁנִּכְתֶּבֶת

בִּכְאֵב וָדָם

וְאִמָּא אֲדָמָה זוֹ בּוֹכִיָּה

בִּכְאֵב הִיא מַבִּיטָה

וּבְלִבָּה רַק מַחֲשָׁבָה

מֶה הָיָה קוֹרֶה

לוּ לֹא הָיְתָה שׁוֹאָה..

שיר עוצמתי כתבת רבקה יקרה בהשראת אבות ישורון,

היסטוריה של עם הנכתבת בדם, ואמא אדמה שרואה ומבינה.

יום טוב

שמוליק

.

החרוזים שכתבתי הם שום-כלום לעומת מקור ההשראה, 

שהוא שיר גדול מאוד באמת-באמת, שמואל יקר. 

בעצם, מה שהצלחתי אני די מעליב אֶת המקור ... 

יכול היה להיכתב שיר גדול-באמת, במקום שלי. ואולי נכתב, 

רק שאני לא יודעת עליו. 

חוץ מזה, 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה!

לבבות, 

רבקה

---

את סוקרת את ההיסטוריה של קום המדינה, ולפניה. ואכן אילולא השואה הנוראה אולי כל זה לא היה מתממש. אינך מציגה הכל ורוד כפי שנהוג להסתכל בנוסטלגיה על העבר, ואכן טעויות למכביר נעשו, טבע האדם והשבטיות, העדתיות - התגלו במלוא עוזם הלא-סימפטי משהו. אך גם אירע פה נס. 

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה!, גליתי יקירתי. 

לבבות בהמוניהם בדרך אלייך. 

שלך, 

רבקה

---

מזכיר לי את המערכון של אריק אינשטיין. וכן, כל אחד חש עליון מהאחר ואהב להנמיך את העדה האחרת. כל כך הרבה טעויות מכל סוג נעשו פה

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה!, יום טוב יקר. 

לבבות, 

רבקה

---

של נפשות שעד היום לא מצאו מנוחה 

של בני דודים במלחמת ירושה 

והקיטוב עד היום אינו קל 

יום נפלא אהובה

.

תודה רבה-גדולה על קריאה מלאה + תגובה מלאה!,

אורנה אהובה. 

חיבוק, 

לבבות, 

רבקה

---

שיר ארוך לשם שינוי

כתבת יפה בלשון דיווחית עם ביקורתיות בקצה.

מעניין החשיבה שלך אם לא היו נאצים.

לדעתי בעלי הממון היהודיים (לא חשוב מאיזה מדינה, אשכנזים או ספרדים)  

לא היו באים לארץ אילולא הנאצים עשו את שלהם והם הוכרחו לברוח.

היו ממשיכים לשבת על סיר הבשר באירופה.

מה עכשיו להתחיל לבנות מדינה.

ממש מייגע. 

.

לא חושבת על סיר הבסר, לא אז ולא עכשיו. 

חושבת במונחים ומושגים של פיקוח-נפש, למען האמת. 

הסיבה לכך שכיום בחו"ל יש יותר ישראלים וצאצאיהם מאשר 

יושבים כאן-ו-עכשיו בארץ, 

וממשיכים לברוח מכאן. 

ובצדק. 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, רחל אהובה. 

לבבות, 

רבקה

---

.

הוֹ. 

לוּ הייתי בעלת אמונה, הייתי אומרת: תודה לאל שאַתָּה כאן,

ושאתה קורא ומבין את דבריי, יקי יקר. 

אז בלי להודות לאלוהים: 

תודה רבה-גדולה שאתה כאן, קורא ומבין אֶת דבריי,

ותודה רבה-גדולה על תגובתך לי!, יקי אהוב. 

לבבות בהמוניהם, 

רבקה

---

ארץ, בלתי אפשרית-

כמעט....

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה!, יצחק יקר. 

לבבות, 

רבקה

---

מאחר ובימים אלו (בזכותך) שבתי וקראתי את "פסח של כוכים)

אני קוראת את שירך רבקתי

ושומעת את אבות ישורון לוחש באזני

היא יודעת מה כתבתי...

את כותבת על פלאסטין על עולים

על איברהים-אברהם.

על ימים של עולים עם אידיאל

למדו את השפה הערבית

אז נכון שלא הכל היה אידיאלי

אבל היה ישר שהתעקם ועקום שהתיישר

ככה זה היה.

ואז המלחמה והשואה

והעלייה הגדולה ומדינה

ומלחמת העצמאות

ואז, אז התחילו הבעיות

שאתן אנחנו חיים עד היום.

דוברי היידיש מררו את חיי העולים מהמזרח

וגם את הערבים, דחקו את רגלם

זו לא פלסטין ואין להם מקום במדינה שקמה.

ומלחמת ששת הימים רק העצימה את הבעיה

ולא אפרט,

(כשאמרתי שאפשר להחזיר שטחים תמורת שלום

כמעט ערפו את ראשי.)

והיום יש שוב תנועה של בני יצחק

והם חוזרים לארצות שהיו מקור ליידיש

כי בברלין המילקי יותר זול מאשר בת"א.

וסופו של שירך רבקתי

מלא יאוש... ואני יודעת מאין הוא בא.

ואם לא יהיה שלום...

שירו של אבות ישורון ארוך הוא

מאד ארוך

וגם שירך רבקתי לא קצר

אז

הרשתי לעצמי להאריך בדברי ואתך הסליחה.

.

מחקתי - לקח לי יומיים להגיע למספר סביר של בתים .

האמת-האמת, נוריתי יקירתי. 

כן, כמה פעמים כן: 

כן, גם את ראשי כמעט ערפו כשאמרתי : "שטחים תמורת 

שלום" . 

כן, הבנתי היטב (כך אני מרגישה) את שירו של אבות 

ישורון . 

כן, אני די מיואשת . מודאגת מאוד, בוודאי. המילקי 

הזול יותר הוא סיפור-כיסוי לסיבה האמיתית: 

מי שחפץ חיים - בורח מכאן, מן המלחמות, מן העקשנוּת 

לא-לראות-מה-קורה-באמת, מה יש להסדיר בכל מחיר . 

אז עכשיו מציינים שיש יותר מחצי מיליון ישראלים

בשטחים, רבים מהם ילידֵי השטחים. 

אז מה . 

אז נניח שמדינת ישראל המקורית תהיה מאוכלסת 

כמו עיר גדולה אחת. 

כבר מזמן התוצרת החקלאית לא מכסה את צרכינו. 

כבר מזמן הבשר והדגים לרוב הם תוצרת חו"ל. אולי 

גם העופות. 

אבל יהיה שלום, ותהיה פריחה. 

גם אני הארכתי מאוד, נוריתי יקירתי, 

ולא מבקשת את סליחתך כי אסרת עליי לבקש סליחה, 

ומודה לך ה-מ-ו-ן על תגובתך לי. 

ערב טוב ורק טוב לך, נוריתי האהובה. 

לבבות, 

שלך,

רבקה

---