סיפור / החלון האדום / פרק א

השעה הייתה שש לפנות בוקר, קרני השמש הראשונות חדרו מבעד לזגוגית החלון והאירו את החדר האפל, המוגף בוילונות דקיקים, הוא פקח את עיניו והביט סביבו, הוא לא בביתו, המיטה לידו הייתה ריקה, רק כתונת לילה לבנה מונחת עליה. הוא הרים את עצמו בכוחותיו האחרונים, נשען על השידה, הניח כף רגל אחת בתוך נעל הבית, משך בידיו את כף רגלו השנייה והניחה בתוך נעל הבית השנייה, שלח מבט לעבר השידה, והנה קופסה קטנה וריקה הפוכה על פיה, מונחת עליה. מוחו עבד באיטיות, מה זה ?, מה הקופסא הזאת עושה פה ?, מה היה בה לכל הרוחות, הוא אימץ את מוחו ולא זכר, ניסה לקום על רגליו ונפל לאחור, איך זה קרה לו ?, ניסה להיזכר, מי לבשה את הכותונת הלבנה ?.לבסוף הוא אסף את עצמו וקם, פסע  לעבר דלת האמבטיה, פתח אותה, ונשאר קפוא על מקומו.

הוא לא הבין איך הגיע למצב הזה והיכן הוא נמצא, רעד חזק עבר בגופו והפחד העצים את המחשבות. הוא לא זכר דבר מליל אמש.

המקלחת הייתה נקייה והאמבטיה הייתה מלאה מים ובתוכה אישה עירומה וללא רוח חיים. השאלות החלו לקנן במוחו, מה הוא עשה כאן אתמול ומי זאת הבחורה החטובה בתוך האמבטיה, הוא ניגש אל החלון והביט למטה, זה לא הרחוב שלו ולמה הטלפון שלו לא מצלצל, המון שאלות שאל את עצמו וחזר וישב על המיטה לנסות ולהעלות את הזיכרונות.

הוא ניגש שוב אל החלון והציץ למטה ופתאום הבחין במכוניתו החונה מתחת לבניין. לאט, לאט הזיכרונות שבו אליו והוא נזכר בסיבה שהגיע לכאן. קם מהמיטה וניגש למטבח , הוא ראה את בקבוק השיכר המונח על השיש והבין שהוא היה שיכור , אבל למה הגיע לכאן , ומי זאת הבחורה הזו שאל את עצמו ועדיין לא הבין.

הוא מזג לעצמו כוס קפה בכדי להירגע והמתין אולי למשטרה ואולי למשפחתו ואולי לאנשים ששמעו משהו, הוא פחד לצאת, שוב ניגש לאמבטיה והביט בבחורה ונזכר.

רחלי גבאי

המשך יבוא

ההתחלה היה קטע ישן ואני ממשיכה נראה לאן נגיע