זיכרונות– יש בם שורשים

מי כמוני מבין אותך וכמה שירים יכול הייתי לכתוב על כל הרגעים האלה של ילדותי

הגשם מטפטף ואני מהרהר בשירך שנוגע בלב...

זכורים לי הימים האלה

והחורף שלי הוא אחר 

מכה שורשיו בשלג הסמיך 

עם הסחלב הסמיך שאימי הכינה 

וגם היו הרבה טיפות 

כתיבה מרגשת 

.

איך לֹא תזכרי אֶת התמונה שתיארת כאן ... 

התיאור חי ונושם ועולה מול עיניי ואומר ומסַפר - וכואב. 

תודה רבה-רבה-רבה, עליזה יקרה לי מאוד. 

שלךְ, 

רבקה

---

יָמִים שֶׁל חֹרֶף

הַגֶּשֶׁם שֶׁמֵּצִיף

אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת

מֵאוֹתָם יָמִים

שֶׁל הַצָּפוֹת

רַק הַדְּלִי שֶׁהִתְמַלֵּא

אָז בְּטִפּוֹת

זוֹכֵר אֶת הַכְּאֵב וְהַדְּמָעוֹת.

הָיוּ יָמִים שֶׁל חֹרֶף..

שיר על ימי החורף בתקופת ילדותך המעלה זיכרונות נוגים על הצפות, ואמא מרוקנת את הדלי עם הדמעות.. מרגש מאד השיר שכתבת עליזה יקרה

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

איזו תמונת חורף צפה ועולה בך. והיטבת לתאר את האווירה: רגע מגומגם, מחרוזת שתיקות. כמו קבלת הגורל בשתיקה. 

במבט לאחור זה נראה אפילו מתוק, אך בוודאי באותם ימים חשת בענק את אי הנוחות בסיטואציה 

כשגשם יורד והבית חם ונעים

זיכרון ילדות עולה

והוא שב אליך בכל שנה,

זיכרון של גשם וגג דולף

ודלי שאוסף את הטיפות...

ואמא שמרוקנת את דלי שתיקותיה.

זיכרון חד וברור

ואת עליזה יקרה,

עדיין סופרת את הטיפות.

חורף....קר

ילדה רכה מול מציאות דלה

לא שוכחת- לא תשכח

חיבוק יקרה

לקחת אותי לבית שנולדתי 

ממש כך עד שעברנו 

והתמונה טמונה בי 

תודה אהובה

תמונה נוגעת ללב של מעברה . חיים קשים והתגברות בשתיקה וקבלה. והיום ? קשה ומחפשים את התקווה ... מה עוד נותר? ואיפה יש עולם חדש ? שיר נוגע. מרגש עליזה יקרה

מצד אחד, עצוב, הגשם הדולף מן הגג

ומצד שני, האמא הדאגנית והאכפתית שסופרת דליים ברוקנה את המים. האכפתיות שלה והדאגה שלה, הם אלה שבמעצימים את הזיכרון..

נהדר ומיוחד כתבת את התמונה הזו מילדותך עליזה יקרה 

תמונה שמלווה אותי מגיל חמש-גם אותי אחות יקרה

אולי היינו יחד ושכחנו? ניסתרות דרכי האל.....

יום נעים ושבוע ניפלא

אחותך תמיד

בהמון אהבה

מרים

נוסטלגיה - הווי החיים של ילדותך, בבית. הם נחרטו בזיכרונך. תודה רבה לך עליזה היקרה, שבוע קסום וחמים.