מה נשתנה הלילה ההוא

ואנחנו 

מקווה שנמנע מעוד שואה 

זה מה שמהלך במחשבותי כל השנים  :

הילד ששאל איפה אמא כשירו בו   

והילד ששאל לאן לוקחים את אבא  

ולא עוד

ורק מלנסות לחשוב מחשבותיהם 

צמרמורת בליבי. 

תודה לך אהובה 

אין כמותך

זה צורב, צורב... הימים האיומים ההם 

רבקה יקרה

************

חייתי, לא אנושי, מזוויע,

ורק גדר תייל מפרידה

בין הקולות ...

נלחשות בזעקה אילמת

מאוחר  ...

מכה בבטן הרכה  ...

תודה גדולה גדולה על שהזכרת וכתבת

לעולם לא נשכח.

חיבוק חם חברה יקרה

שלך עליזה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא

לֹא עָלָה הַיָּרֵחַ

לְהָאִיר אֶת הָאֲפֵלָה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא

הַכּוֹכָבִים הִסְתַּתְּרוּ

מֵעָצְמַת הַבּוּשָׁה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא

גֶּדֶר תַּיִל הִפְרִידָה 

בֵּין הַזְּעָקָה

לְקוֹלוֹת הַדְּמָמָה

וּמוֹשִׁיעַ לֹא בָּא..

הזעקה העולה מתוך השיר שכתבת רבקה יקרה  נוגעת בכל נימי הנשמה , הכתובת היתה על הקיר , היום זה מאוחר מידי.

לילה טוב

עצם אזכור שתי המילים הללו-צמרמורת נוראה עוברת. וכן, לעולם לא נוכל לשער מה היו תחושותיהם באמת. כתם נוראי בהיסטוריה העולמית. 

אבל לא מאוחר לזכור ולהוקיר ויפה שעשית זאת וכך צריך להמשיך ולזכור. שהעולם לא נופל אפיים ארצה מג'נוסייד, כמו שלא נפל מעבדות או מהוצאה להורג, העולם אדיש (כמנהגו נוהג) נקודה 

עמדתי שם מול גדר התיל הזו

זו שמפרידה בינינו ובינם

ניסיתי לשמוע את קולם.

אבל כמו שאת אומרת -

לעולם לא נדע מה הרגישו

על מה חשבו...

רבקתי היקרה,

בכמה מילים בודדות אלו

את מספרת את הסיפור הנורא הזה.

תודה.

 תודה רבה על דברייךְ!, נוריתי יקירתי. 

מה נשתנה הלילה ההוא...  

הכול השתנה! חלק מהאנשים הפכו לחיות טרף, לרוצחים, לחסרי לב ורגש,

ויש את אלה ששילמו בחייהם על כך.. 

כל כך כואב וחזק השיר רבקה יקרה מאוד!

אוהב המון! 

 תודה רבה!,  יקי יקר לי מאוד. 

נוגה, זועק, מכיל, נוגע ללב - לעולם לא נדע מה הרגישו ומה חשבו הניספים בשואה, יש גדר מפרידה בינינו אליהם כמו שאומרים לנו מאוחר מידי. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום קסום.