הסיפור עם איתמר

הכרתי אותו במועדון, ביום שישי בערב

אני הולכת למועדון הזה קבוע, בתקופה שבה ניסיתי להכיר גברים דרך סטוצים

לא הייתי לובשת פרובוקטיבי, בסך הכול מכנסון קצר ג'ינס וחולצה לבנה קצרה, יחד עם כפכפים או נעלי ספורט, יחד עם נופר או מירי היינו קורעות את הרחבה.

אז הוא היה שם, לקראת הסוף, עם חבר שלו, לא ככ רקד, אלא רק הסתכל ונהנה מהומוסיקה, שיער קצוץ, חולצה טריקו רגילה וג'ינס, עיניים ילדותיות כאלה, עור בהיר, גובה ממוצע.

הוא הסתכל עליי ואני עליו

היה די משעמם ולא היו אנשים מעניינים, אביתר לא היה, שרון לא היה

 כולם נסעו למסיבת חוף. והזמרת ביונסה המשיכה להישמא ברקע יחד עם נגיעות מוסיקה לטינית

ניגשתי אליו והצגתי את עצמי בחיוך רחב, אפילו רחב מאוד

החבר שהיה איתו זז הצידה, ניסה לדבר עים מירי, אבל לא הלך לו.

קוראים לי איתמר ככה הוא אמר

ולי בר

ניהלנו ככה שיחה קלה מאוד

זה כבר היה הסוף שעה שתים וחצי, שבדרך כלל זה שלוש וחצי.

איזה חמוד איתמר, אמרתי לעצמי בלב

אפשר לבוא אליך הבייתה? שאלתי

אני מפתח תקווה אמר לי

בסדר, אז מונית? שאלתי

הוא בלע את הרוק ואמר כן ולא הפסיק להביט לצדדים ולבלוע את הרוק שלו

חבר שלו קרץ לו והוא נפרד ממנו

אז לקחנו מונית, 150 שקל מאזור צפון תל אביב לפתח תקווה

ישבתי ליד איתמר שהלב שלו רעד

שאלתי למה הוא כל כך לא רגוע

אמר - אל תכעסי זו הפעם הראשונה שלי עם מישהי

הגענו לבית שלו, שילמנו כל אחד את החלק שלו למונית הזאתי

הבית שלו היה בבלוק שקט באזור כפר סירקין של פתח תקוה, נכנסתי והוא נכנס

לא הדליק את האור

במטבח היתה פלטה של שבת, הדלקתי את האור

יש לך חלב? שאלתי

הוציא לי חלב ומזג לכוס, שתיתי כשאני מורידה את השאריות מהשפתים

אז אתה דתי? שאלתי

דתי לשששעבר הוא אמר לי, יצאתי ממכינה

נגעתי בו באזור החזה, נהנתי לראות אותו רועד

איפה הורים שלך?

לא בארץ אמר

בוא למיטה, אמרתי

הלך לחדר שלו, הדלקתי את האור, הוא רצה לומר משהו אבל נירתע, נשכבתי על המזרון, פותחת לו את הרוכסן ועושה מה שעושה, הוא רעד וגמר

לא משנה אמרתי, בוא ננסה שוב, מסתכלת על המיזרון ועל הכתם הלבן שהיה בו

הוא התפשט בהיסוס

אני הפעלתי מוזיקה בספוטיפיי, עם מוזיקה זה הולך טוב

התפשטתי, ראה את הקעקוע, אבל רגע, שימתין, הוא רק ראה אותי ואוטומטית גמר.

נו מה? אמרתי בצחוק, עוד לא הגענו למנה עיקרית

אבל לפחות החשק שלו לא עבר, כמו שעובר לגברים אחרים

בלי לשאול רכבתי עליו ועשיתי הכול לצלילי המוזיקה הקצבית

גמר פעם ועוד פעם, הכל נשפך החוצה.

וגם אני

צחקתי, צחוק של פורקן, צחוק פראי, של ילדה עדינה כמוני.

הוא בכה

למה אתה בוכה? שאלתי את איתמר

לא משנה אמר ואני נישקתי לו את הדמעות

זו פעם ראשונה שלי ככה אמר, וזו פעם ראשונה שחיללתי שבת

נו, ראית איזה פרס קיבלת? צחקתי, נעמדתי על המיטה שלו ורקדתי.

הסתובבתי בחדר, במין ביטחון עצמי מוגזם כזה, מסתכלת על מדף הספרים, על תמונות מהחיים שלו, שמונה עשרה שנה, כמוני, לא הייתה שמה טלויזיה אלא רק לפטופ, אחר כך בנון שלנטיות הסתובבתי לסלון, מסתכלת על מדפי ספרים באנגלית ובעברית, הרוב ספרי קודש, כמו בספריה של סבא.

אפשר לקחת חלב? שאלתי כשאני מתלבשת בבגדים שנדחסו לתיק הקטן שלי

הנהן

שוחחנו שעה שעתיים, דווקא שיחה די עמוקה, לא שטחית כמו גברים אחרים. התקשרתי למירי והיא אספה אותי

לא חשבתי שאיפגש שוב עם איתמר. אבל קרה אחרת.