חומת מגן

אני רואה מול עיני דשא, חלון ותיבת מסמכים.

סוריאליזם במיטבו

שָׁם בַּבַּיִת הַגָּדוֹל

אֶל מוּל פַּרְדֵּס פּוֹרֵחַ

שׁוֹכֵב זָקֵן עַל מִטָּתוֹ

וְחוֹלֵם עַל זוּגָתוֹ

שֶׁלְּעוֹלָם הָאֱמֶת

עָזְבָה אוֹתוֹ.

אֶת הַדְּלָתוֹת נַעַל

רַק אֶת הַחַלּוֹן  הִשְׁאִיר פָּתוּחַ

וְכָל לַיְלָה בְּלֵילוֹ

מַאֲמִין הוּא בְּלִבּוֹ

שֶׁדֶּרֶךְ הַחַלּוֹן

תַּחֲזֹר אֵלָיו אֲהוּבָתוֹ.

שיר מקסים כתבת  צביקה היקר על הזקן הגלמוד שנותר כעת לבד עם העצים שמסביב שמשמשים לו כחומת מגן מפני חטטנים וגזלנים ואני לקחתי את השיר קצת הלאה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

לא אוצרות גדולים יש לו שם, אך מבחינתו זה אוצר בלום, ים של זיכרונות ואין לאפשר לאיש לחדור לשם. בשום אופן לא! 

מדהימה 

כאילו אני שם 

אאוץ' דוקרים הקוצים האלה

ומי ששומר עליו זה כמה קוצים וניחוח פרדסים משכר חושים. נפלא 

.

תמונה מהימנה-לכאורה (כי אין כיצד לבדוק) של אדם זקן וחייו 

בהווה: מִקְדָּשׁ לעברוֹ, לכל היקר לוֹ. 

הבית השלישי מעלה אֶת סביבתוֹ בגישה רומנטית, אבל לא 

מתקתקה: שתי השורות האחרונות עושות זאת.

שיר מדוד, בזכות הכתיבה בגוף שלישי, ונוגע.   

תודה רבה-רבה-רבה!, צביקה יקר מאוד.

רבקה

---

אך לא רק הם, כל רכושך הפרטי הוא אומר-בעיקר זה הרוחני ועליו תשמור מכל משמר 

מה אכפת לך מהם, אתה הרי יודע עד כמה הדברים בביתך משמעותיים, אלו הם מצבור חייך.

לזיכרונות מהנים-אדם