ואלה הדמויות ... (הַנָּסִיךְ הַקָּטָן) אִינְטֶרְמֶצוֹ. (פְּרוֹזָה)

.

וְאֵלֶּה הַדְּמֻיּוֹת הָרָאשִׁיּוֹת... 3. הַשּׁוּעָל. / אִינְטֶרְמֶצוֹ. (פְּרוֹזָה)/ ©רבקה ירון

*

ברשותכם, חברים,

בעקבות התגובות שקיבלתי עד עכשו לקטעים שהעליתי בנושא

הנסיך הקטן, מצאתי לנכון להאיר כמה נקודות:

הַשּׁוּעָל:

בתרבוּת שלנו, ומאז יש משלים, גם בתנ"ך, השועל נתפשׂ כדמוּת

שלילית. לכן, גם ההתייחסות שלנו אליו שלילית-מראש.

מעניין שאנחנו שוכחים מה או מי הוא הַשּׁוּעָל כבעל-חיים:

בעיקר, הוּא בּוֹדֵד; נמצא אותו בעדר לעתים רחוקות.

והנה, פתאום מופיע סֵפֶר, "הנסיך הקטן" , והשועל בו הוא הדמוּת

הראשית:

לא רק שהוא לא שלילי אלא שהוא לֵב הַסֵּפֶר, סיבת השינוי של

הנסיך הקטן.

כנראה, מחַבר הספר, אנטואן דה סנט-אכזיפרי, שׂם לב לייחודיוּת

של השועל ולכן נתן לו אֶת התפקיד להיות מורה-הדרך של הילד

בן השש, של הנסיך הקטן.

עכשו, ברשותכם, הערה שהיא הארה לגבי גִּילוֹ של הַנָּסִיך הַקָּטָן:

הוא תמיד, תמיד, ילד בֶּן שֵׁשׁ. גם כשהוא אך נולד. (כן, כן: גם

כשהוא כבר זָקֵן-זָקֵן.)

שימו לב למשמעוּת של גיל שש:

הגיל שהילדים פתוחים ללימודים; הגיל הכי מסעיר: מתחילים

להבין, להכיר, לא כמו בגיל שנתיים שלוש (גיל ה-"למה?"),

אלא מתוך צורך פנימי דחוף.

ועכשו, הֶסְבֵּר כְּלָלִי:

כפי שאני מציינת בכל טקסט שאני מעלה בנושא, הגישה שלי ל-

הַנָּסִיךְ הַקָּטָן היא סִימְבּוֹלִית. הווה אומר: זֹאת מַעֲרֶכֶת סְמָלִים. כַּל

דְּמוּת, כָּל עֶצֶם, כָּל תּוֹפָעָה, מְסַמֶּלֶת משהו בנוגע ליחסים הַתּוךְ-

אִישִׁיִּים (בֵּינִי לְבֵינִי) וְהַבֵּין-אִישִׁיִּים (בֵּינִי לְבֵין הָאַחֵר/הָאֲחֵרִים).

במילים אחרוֹת:

כָּל אֵלֶּה הֵם קַוֵּי אֹפִי וְקַוֵּי הִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ כְּלַפֵּי עַצְמֵנוּ, וְשֶׁלָּנוּ כְּלַפֵּי

הָאַחֵר/ים.

הַכֹּל קַיָּמִים אֵצֶל כָּל אֶחַד וְאֶחַד מֵאִתָּנוּ. יֵשׁ לָנוּ אוֹצָר שֶׁל מַמָּשׁ

בַּמִּנְעָד הֶעָצוּם שֶׁל הָאֶפְשָרֻיּוֹת הָעוֹמְדוֹת לִרְשׁוּתֵנוּ עַל מְנַת לִבְנוֹת

קְשָׁרִים, לִבְנוֹת מַעֲרֶכֶת-יְחָסִים בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ, כָּל אֶחַד עִם וּלְעַצְמוֹ,

וּכְמוֹ-כֵן, לִבְנוֹת מַעֲרְכוֹת יְחָסִים עִם הָאַחֵר, עִם הָאֲחֵרִים.

בַּסֵּפֶר, כפי שקראתם, רוב הדמויות מַגְזִימוֹת בהתנהגותן (העליתי

אותן בתור "טַיָּסִים"*).

בַּחַיִּים עַצְמָם, הכול עניין של מִדָּה, של "כַּמָּה אֲנִי מִתְנַהֵג/ת כָּכָה."

אני חייבת תודה גדולה מאוד למחקריו ולספריו של קארל גוסטב

יוּנְג. 

ואני חייבת תודה גדולה לא-פחות לגלי צבי-ויס, בעלת האתר,

על הבמה שהיא מעניקה לנו, לִי. תודה רבה-רבה-רבה!, גליתי

יקירתי.

וכאן אני מסיימת אֶת האינטרמצו, בתקווה שאני תורמת משהו

לכם. 

שלכם,

רבקה

*

נ"ב: מחר (אִם הכול תקין: חשמל, אינטרנט, אֲנִי...), יעלה החלק 

השלישי של השועל. / תודה.

*

* הדוגמה הבולטת להגזמה היא אצל מַדְלִיק הַפָּנָסִים: 

המציאוּת השתנתה, ההוראה לֹא השתנתה ... מַדְלִיק הַפָּנָסִים עַצְמוֹ אָמוּר לְשַׁנּוֹת אֶת יַחֲסוֹ

לַהוֹרָאָה. / תודה.

*