לכאורה היינו-הך

יש כאן קורטוב של איום בסוף? מצבך אמור להיות נידון באיזה בית משפט של מעלה? בוא לא נלך עד שם וניקח כל צעד בצעד להנות ממנו. מה עכשיו לחשוב על אחר כך... ועוד לאיים על עצמנו :)*** 

.

סוף הדרך או מתארך (הסוף) או מתקצר. 

ופילוסופיית החיים נשמכת עד הסוף הממשי, המוחשי. 

מדַבר אליי מאוד, מאוד. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. 

רבקה

---

אַתָּה חַי מִיּוֹם לְיוֹם

וּמַסְלוּל הַחַיִּים קָבוּעַ

כְּמוֹ הָיִיתָ כּוֹכַב לֶכֶת

וְלַמַּסְלוּל הַזֶּה 

מִתְקָרֵב לוֹ כּוֹכָב

שֶׁבְּךָ מְהַתֵּל וְלִפְגֹּעַ רוֹצָה

אַךְ אַתָּה מַמְשִׁיךְ לָנוּעַ

כִּי אַתָּה חַי מִיּוֹם לְיוֹם..

שיר פילוסופי כתבת צביקה היקר, הכי חשוב שתמשיך לחיות מיום ליום במסלול קבוע. אל תפחד מאותו כוכב רשע שמתקרב..

יום טוב ומבורך

שמוליק

כל עוד זה אפשרי. אכן זה לא היינו הך כפי שנדמה, והקצב שלנו הופך איטי יותר. ובכל זאת, אנחנו עוד כאן. 

נוע תנוע

גם אם עייף וייגע

גם כאשר בגופך "אותות קרב" ממהלך החיים

זו הדרך

כתבת נכון 

ובפשט 

חייה כל עוד אתה יכול

כן, לצערי אני מכיר זאת. מזדהה לגמרי עם שירך