יום כביסה

מקסים נוסטלגי, תמונה יפה כזו , ערב טוב ונעים 

<לב> לא דודה, גיברת-אישה כובסת. <לב>

לְדוֹנְיָה מָרְתָה

יָדַיִם עֲדִינוֹת

כְּמוֹ הָיְתָה הִיא פְּסַנְתְּרָנִית

אוֹ נַגָּנִית עַל נֵבֶל

לְדוֹנְיָה מָרְתָה חִיּוּךְ מַקְסִים

וּבֵין לְגִימָה לַלְּגִימָה

שֶׁל הַקָּפֶה  וְהָעוּגָה

רַק אָז אַתְּ מְבִינָה

שֶׁדּוֹנְיָה מָרְתָה

עִם יָדַיִם עֲדִינוֹת 

הִיא גַּם כּוֹבֶסֶת..

מקסים השיר רבקה יקרה , במכחול מילותייך ציירת את התמונה בה הפנמת שגם עם ידים עדינות דונה מרתה היא גם כובסת.

סופ"ש נעים

שמוליק

<לב>

כך הזיכרון עובד: אירוע אחד במציאות מחזיר אסוציאטיבית אל העבר. אל אמך המיוחדת אשר כיבדה כל אדם, הבינה לנפשו. אישה מופלאה ללא ספק. 

<לב> נכון מאוד. תודה רבה-רבה, גליתי יקירתי! <לב>

<לב>

נשמתה של דוניה היתה זכה וטהורה ממש כמו הכביסה אותה שטפה בעדינות.

ואמא יודעת להעריך..

אהבתי! מאד מאד

<לב> <חיוך> <לב>

ידיה העדינות אוחזות בעוגה ובקפה

מבלי לחוש שהיא כובסת אך הדמות הכובשת

בשירך היא-אימך הנהדרת והתיחסותה אל האדם

באשר הוא אדם

וביתה הולכת בדרכה,

יום נעים רבקה אהובה

שב מבורכת ורק טוב

ממני באהבה

מרים

<לב> תודה רבה-גדולה על דברייך, מרים אהובה! <לב>

כך ראוי, לתת כבוד לכל אדם באשר הוא ואת זאת למדת מאמך 

<לב> מאמי ומאבי, משניהם. <לב>

מפגש עדנה ורוך

אני פשוט רואה התמונה

תודה

<לב> תודה רבה, יצחק יקר. <חיוך> <לב>

<לב> <חיוך> <לב>

זועק - דוניה מרתה מחייכת אליך לאחר תליית הקפה ואומרת שאמא שלך צודקת ואת זועקת מי ידע שהיא כובסת. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום קסום.

<לב>

כול יום חמישי...

<לב> <חיוך> <לב>

ידיה לא העידו 

אנחת העייפות כן 

ואמא עם לב נפלא 

חיבוק לך אהובה

<לב> נכון מאוד, מאוד. <חיבוק> <לב>

<לב> <לב> <לב>