יד שלישית במצב טוב

בהתחלה כשהיא רק בצבצה, קטנטונת ועוד לא מורגשת, התמלא גאווה והתרגשות. הגילוי המדהים שיש בעולם עוד צדדים מלבד הימין והשמאל, צבעה את עולמו בגוונים חדשים. אפילו הוא לא תאר לעצמו, שתצמח לו יד שלישית. חשב שזה קורה רק לאחרים. פתאום הרגיש שהוא חי. אחרי המון זמן שהוא ניהל את חייו כאילו רק "ליד", פתאום נפתחו בפניו אפשרויות. פתאום הכל היה אפשרי. יכול להיות שזו הייתה רק אשליה, אבל ככה הוא הרגיש. הוא עשה הכל כדי שאף אחד לא יבחין ביד הנוספת הזו שצמחה לו, החליט שהיא תהיה סוד פרטי שלו. לא כולם צריכים לדחוף את האף שלהם. להגיד לו תעשה ככה. תזיז אותה ככה. תשמור עליה ככה. אל תעשה ככה. שיעזבו אותו בשקט. הוא כבר ידע איך להסתדר. לפעמים הוא הרגיש שהוא עומד להתפוצץ מרב סוד, שהוא כל כך רצה לספר לכל העולם. לעמוד ולצעוק באמצע הרחוב: "יד שלישית!!!!!!!!!!". נכון... זה לא כל כך פשוט לשמור על שיווי משקל עם שלוש ידים. אבל הוא למד לעשות את האיזונים שלו. לתמרן. והיד, יש לה רצונות משלה, מושכת לכל מיני כיוונים, אבל עם קצת שכל למד להשתלט עליה כך שאף אחד לא היה יכול לנחש. מידי פעם, כשאף אחד לא ראה, פינק אותה בקרם ידים, שייף לה את הציפורניים ומרח לאק אדום. היא לא היתה ממש שימושית, אבל היא היתה בעיניו יפיפייה. לעיתים השובבות הייתה משתלטת עליהם. למשל בזמן ארוחה משפחתית, יד אחת אחזה במזלג, השניה בסכין והשלישית פתאום הרימה כוס לכבוד החיים הטובים. אף אחד לא באמת שם לב. אנשים לא שמים לב לפרטים הקטנים. אבל לרוב שמר על חזית של שתי ידים בלבד. גם אם הוא הוציא אותה פה ושם. השתדל להחביא לפחות יד אחת אחרת. לא פלא שאמרו עליו שיש לו שתי ידים שמאליות. הוא לא רצה צרות. בעיקר בעבודה, נזהר שאף אחד לא ינצל את זה נגדו. שלא יחשבו שאם יש לו שלוש ידים יכולים להעמיס עליו עוד עבודה. היד השלישית היא רק בשבילו. אם הוא מסיים את המוטל עליו יותר מהר, הוא רוצה סתם ככה לבהות, לחלום חלומות… היד השלישית היא בשביל הנשמה! ולמרות האפשרות לחלום חלומות, לרחף קצת, הרגיש שמאוד קשה לו להסתיר אותה כל הזמן. המון אנרגיה צריך כדי להחביא. ובנוסף למאמץ, הוא גילה עם הזמן, שאמנם היא מאוד קלילה ושובבה, אבל זה לא אומר שהיא קלה. יום אחד, בהפתעה גמורה זה התחיל לקרות לו. נפילות. איבוד שיווי משקל. מרב תמרונים איבד את חוש הכיוון. לפעמים הוא לא ידע באיזה צד הוא. אחרי שהתגלגל בכל המדרגות (בנס הוא לא שבר שום יד) התערער לו כל הביטחון. לחייו הצטרף גם הפחד. הפחד מהנפילה הבאה. לחיות בפחד זה מעייף. לאט לאט חדרה אליו ההכרה, שבסוף הוא יצטרך לעשות לזה סוף. הוא כבר לא היה יכול לדמיין את החיים בלעדיה. הוא בקושי זכר איך היו חייו לפני שהיא צצה. מה היה משקל גופו לפני שהתמקמה במרכזו. כל כך התרגל אליה שהיא הפכה חלק ממשי ממנו. איך יוותר עליה? לא היתה לו ברירה. הוא לא היה יכול להרשות לעצמו עוד נפילה. בניסיון הנואש להתנתק ממנה, עשה את הבלתי יאמן, פרסם מודעה בעיתון: "יד שלישית במצב מעולה" , אבל אף אחד לא בא לראות. בקושי התקשרו. ומי שכבר התקשר שמע את המחיר ומיד ניתק. אחר כך חשב שאולי הכי טוב זה לנוון אותה לאט לאט. לא לעשות איתה כלום. עד שהיא תתייבש ופשוט תנשור מעצמה, כמו שן חלב. הוא ניסה. אבל היא נאחזה בו בציפורניים. היא לא שן חלב. היא יד. לא בקלות הוא עשה את זה. לא הייתה לו ברירה. החליט שלא להסתכל לאחור. קבע תור לניתוח. יום חמישי בשבע בבוקר. סכין מנתחים. חתכו. הוציאו. זרקו. במרכז חזהו נפער חלל עמוק. געגוע ענק תפס את מקומה. החיים שזרמו בו האטו את נשימתם. לא היה יום שלא הרהר בה, ביד שהייתה שלו ונקטעה באיבה. כבר חשב שעד מותו יחיה באיזון מהודק עד שפתאום היא בצבצה, קטנטונת ועוד לא מורגשת, יד שלישית חדשה.