פרועת תלתלים

.

אה צביקה. איזה שיר. 

תחילת ההיכרוּת עם החיים - עד לתובנה הקשה לעיכול: 

" ... והזמן שרץ- / שאין אחריו דבר. "

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר מאוד. 

אני מקווה ומבינה שאַתָּה כבר מחלים. 

מועדים לשמחה לךָ.

רבקה

---

הַזְּמַן חוֹלֵף לוֹ

וּכְשֶׁאֲבִיבִית מַגִּיעָה

וְהִיא כֻּלָּהּ

אֵשׁ וְלֶהָבָה

וְאַתָּה שֶׁלֹּא הֵבַנְתָּ

צוֹחֵק עַכְשָׁו

כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ

שֶׁהַזְּמַן רָץ

וְשׁוּם דָּבָר

אֵין מֵאֲחוֹרָיו..

מקסים צביקה השיר שכתבת , מרגישים שאתה מחלים מקורונה. למרות שהזמן רץ אתה בהחלט מבין דבר.

מועדים לשמחה ורפואה שלמה

שמוליק

יכולתי לדמיין את דמותה דרך מילותיך, ואין לי ספק שהיה זה להט נעורים מדליק למדי.

לא בכדי נותרה היא בזיכרונך, זוהי דמות משכרת למדי.

לחיי האהבה והתשוקה-אדם 

אני מבין לגמרי איך גרמה לך לסחרור כנער, ועתה צץ הזיכרון הזה 

חוויה מרתקת 

כתיבה סוחפת 

לאותו אביב מלא בפרחים 

כי לא פספסת 

זכרון חי של חיים תמימים 

תודה לך

היו (לי?) גם כאלה - אי אז בימים....

כן. לי!

ואתנ מזכיר לי אותן בשירך הנוגע....

הבנה מאוחרת.....

איזה החמצה