ברירת מחדל

.

תוגת האהבה. מוֹת האהבה. וההשלכוֹת המרחיקוֹת-לכת

של האירוע.  

על כךְ אני קוראת בשירךָ זֶה, יקי יקר. 

אתה בונה כאן חיבור אינטימי, כזה שאינו ניתן להפרדה,

בין המוות כפי שאנחנו מכירים אותו, אירוע פיזי, 

למוות הנפשי, הפנימי, זֶה שיכול להידמוֹת לגסיסה אינסופית 

(מִסַּרְטָן, כפי שאנחנו מכירים וכפי שאַתָּה מעלה).

אלא שמשירךָ לא עולה הדימוי  הידוע של מישהו חי-מת: 

הדימוי הוא של מי ששולט היטב בגופו ובשכלוֹ ורואה אֶת עצמו 

מת פיזית, לא רק נפשית, 

"כִּי הַמָּוֶת הוּא הַמֶּחְדָּל, / וְהַבְּרִירָה אֵינָהּ נִתֶּנֶת לִבְחִירָה. "

(אגב: אהבתי מאוד-מאוד אֶת "לְלֹא טִפּוּל כִימוֹ-אֶמְפָטִי" -

מחַזק אֶת דימוי הסרטן ההרסני המתפשט.)

היה לי (ועדייו) קשה מאוד-מאוד עם שירךָ, עם תוכנו, עם 

דימוייו. שיר מעולה שבמעולים, בוודאי. (אחרת, לא היה 

משפיע עליי.)

תודה רבה-רבה וגדולה-גדולה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

אִתְּךָ, שלךָ, תמיד, 

רבקה

---

מיוחדת שכמותך! אוהב אותך המון 

אוי, השיר הזה טלטל אותי כהוגן. מחלה חשוכת מרפא היא הבדידות ויתרה מזאת מתפשטת כסרטן בנפשך. 

הַבְּדִידוּת הוֹרֶגֶת,

וְעַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה,

וּכְשֶׁהִיא לֹא מַגִּיעָה,

וְנוֹתְרָה אָז הַבְּרֵרָה

לָמוּת מִבְּדִידוּת

אוֹ לָמוּת מֵאַהֲבָה,

וְאוּלַי לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם,

וְלַחֲלֹם עַל הַתִּקְוָה..

שיר עוצמתי וכואה כתבת יקי היקר , ואני לך מציע - תעצום את העיניים ותחלום על התקווה.

מועדים לשמחה וחיבוק ממני

שמוליק

הסוף היכה בי בתדהמה, הובלת אל דרך ללא מוצא.

לאהבות חדשות-אדם 

של הנפש נפרצות עתה בבדידות המזהרת הזאת, וכמה עצוב סיומו של השיר שלך יקי יקר 

חד - המוות הוא המחדל והברירה היא לא ניתנת לבחירה. תודה רבה לך יקי היקר, אין לנו שליטה על הדברים.

ואני כאובה כאן 

למות 

מועדים לשמחה יקר 

ולהבין רת האמת 

בלי כחל ושרק 

מועדים לשמחה יקר

הידיעה כי אנו בני חלוף

מאוד כואב ונוגע

בריאות ואושר

הסרטן הגורם סבל לגוף מיותר

בריאות איש יקר

וּבְאֵין בְּרִירָה -

אָמוּת!

אָמוּת, וְלֹא אֵדַע עוֹד אַהֲבָה

כִּי הַמָּוֶת הוּא הַמֶּחְדָּל,

וְהַבְּרִירָה אֵינָהּ נִתֶּנֶת לִבְחִירָה.