סיוט: לעולם לא יבין

מעורר תהיות - אתה מבקר במינכן, תוהה על מה שהרגישו סבך וסבתך והיום אתה מבקר שוב עם ביתך ונכדך בן העשר ותוהה מה פשר החלום. תודה רבה לך צבי היקר, יהי זכרם ברוך של הנספים בשואה, יום זיכרון קל.

.

בנעוריו רצה לדעת ולהגשים עולם במינכן, בואך מחנה דכאו. 

בזקנתו מבקר שם בחברת בתו ונכדו ותוהה: מה פשר החלום. 

שני חלומות יש כאן, לקריאתי: 

הראשון - בנעוריו, מול מחנה דכאו, והוא ישראלי צעיר וחושב

שמדינתו "בסדר" והוא יכול לשַנות עמדוֹת בעולם הגדול. 

השני - בזקנתו, שוב "שם" , לא יודע ולא יידע מה חשו 

סבו וסבתו, כן יודע שלא יוכל לשַנות עמדוֹת "בגדול" בעולם 

ואפילו לא בישראל, מדינה רחוקה צלהיות "בסדר" . 

צביקה יקר מאוד, 

זֶה מה שהבנתי. 

אִם טעיתי בהבנת הנקרא של שירךָ, אנא סלח לי. 

תודה רבה-רבה לךָ. 

רבקה

---

לפתע מטייל על המסילה שהובילה את רכבת המוות ובתוכה מוטלים כצאן סבו וסבתו. והוא מתחיל להגשים.. מתחתן מקים משפחה, (אחד הנצחונות החזקים ביותר של הניצולים), וזוכה לשוב למקום הארור הזה עם ביתו ונכדו, וכשעובר הוא ליד בורות הירי... זיכרונותיו צפים ביתר שאת.. הוא זוכר איך בוודאי עמד שם רגע לפני שירו בו אך כנראה ניצל ועולה בו התיה, מה פשר החלום. איך התגשם לו חלומו להגשים עולם. והוא הצליח על אף ולמרות הסבל והייסורים. 

חזק צבי. 

אוי, חלום מצמרר. דווקא הוא מסמן לעתיד אחר לגמרי. כך סבתי הייתה אומרת. רק סוג של זיכרון קולקטיבי. 

להלך בגאון ובגאווה 

במקום רע  

חלום, סיוט 

החיים עכשיו מדברים

בִּצְעִירוּתְךָ

עָבַדְתָּ שָׁם בָּאֵזוֹר

שֶׁל מַחֲנֵה דַּכְּאַוּ,

מְנַסֶּה לְהָבִין

וְלֹא מַצְלִיחַ

וּבְדִמְיוֹנוֹ

רוֹאֶה אֶת סָבוֹ וְסָבָתוֹ

שָׁם עַל הַמְּסִלָּה

בַּדֶּרֶךְ אֶל מוֹתָם

בִּידֵי חַיּוֹת אָדָם.

עַכְשָׁו בְּזִקְנָתוֹ

לַמָּקוֹם הַזֶּה חָזַר

עִם בִּתּוֹ וְנֶכְדּוֹ הַקָּטָן

וּבְעֵינֵי רוּחוֹ יוֹדֵעַ

זֶה הַבִּקּוּר הָאַחֲרוֹן

זוֹ הַנְּקָמָה 

זֶה הַנִּצָּחוֹן.

שיר מרגש ונוגע צביקה היקר , יהי זכרם של כל הניספים ברוך, והניצחון שלך ממש ברור.

בברכה

שמוליק

מסע אחרון

בצעירותך הכל היה אחרת-אופטימי

ןלאחר השואה הדברים ניראו אחרת-הגלגל התהפך

ועתה הדור החדש שלך מבקרים במקום הנורא

ןאתה רואה ממרחק את שקרה כחלום-פשוט לא מאמין......

שבת מבורכת בטוב

מרים