פרוזה. זיכרונות. תחושה מוקדמת

חלום היה לה לילדה, (לך) שבישר את מותה של הסבתא הגדולה. ובאמת מזל היה לה-ככה הייתי רוצה לסיים את חיי. בבת אחת ובהפתעה גמורה. ובכל זאת כל פרידה היא עצובה. 

<לב> גם אני ... <חיוך> <לב>

החלום מחד, והמציאות מאידך באים לידי ביטוי בשיר הנפלא הזה  רבקה יקרה.

בחלומך את סבתך ראית בשיא תפארתה ואונה, והנה למחרת את מגלה שסבתך הלכה לעולמה, כשהיא את דרכה לשם עושה על מרכבה שלסוסים שחורים היא רתומה, ובין מילות השיר  ניתן למצוא גם את הדמעה.

תודה רבקה יקרה על השיר המקסים על זיכרון וגעגוע.

שבת שלום ומבורך לך ולכל בני ביתך.

שמוליק

<לב> לא, שמואל יקר. ראיתי אותה בריאה, סורגת וכו' (לא סבתא שלי אלא דודה של סבתא שלי, לכן: דודה-סבתא-גדולה), ואז חלמתי עליה - והתברר שהחלום היה מעין תחושה מוקדמת. <לב>

<לב> תודה רבה-רבה, יקי אהוב. <לב>

<לב> תודה רבה, איילה יקרה. <לב>

<לא ניבאתי, זאת תחושה מוקדמת בלבד. <חיוך> <לב>

לעיתים קורה שחלום הופך למציאות 

שבת טובה יקרה 

<לב> בעצם, בחלום אנחנו מעבדים נתונים ו- <חיוך> <לב>

רבקה אהובה

****************

איזו פרידה קלאסית מהעולם

ואת חזית אותה מלפני ולפנים

כנבואה שהתגשמה.

זיכרון חזק בתוכך.

מחבקת לשבת טובה ונעימה חברה יקרה

שלך עליזה.

<לב> שבת נפלאה לךְ, עליזה אהובה, ושבוע שכולו טוב. <לב>

זיכרונות ילדותך - בילדותך חלמת חלום מבעית על מותה של סבתך, אמא שלך מרגיעה אותך, לא הית עסוקה בעתידות או בהעבר שלך. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב.

<לב> אביה אהובה, תודה ענקית על תגובתךְ! שבוע של רק טוב לךְ. <לב>

הופך למציאות 

תחושה מוקדמת של ילדה 

חיבוק לשבוע טוב אהובה

<לב> חיבוק לךְ, אורנה אהובה, ושבוע של רק טוב. <לב>

היית קרובה אל הדודה סבתא גדולה שלך,

אהבת אותה מאד לכן נשמתך לוותה את נשמתה

כשהיא עזבה את העולם הזה שלנו,

ובחלומך ראית אותה באותה מרכבה שחורה

רתומה לסוסים שחורים...

רבקתי היקרה,

קצת טלטל אותי סיפורך, ולא בגלל תוכנו שהוא יפה וטוב, 

אלא בגלל זיכרון שהוא העלה בי. בימים אלו לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל.

אספר לך אותו, את הרי אוהבת את סיפורַי (חסר לך שלא )

כשמוקי נהרג, במשך ימים ארוכים לא ידענו.

לא היה לנו שום קשר איתו ולא ידענו שהוא כבר איננו, הוא פשוט שכח לקחת את הדיסקיות שלו

ולא זיהו אותו כשנהרג.

הורי ישבו בבית עם חברים וחשבו, מה יכול היה לקרות לו, איפה הוא,

נפילה בקרב לא העלו על דל שפתותיהם.

ואז מופיעה סבתא שלי, (היא הייתה כבר קצת דמנטית, אבל עלי ועל מוקי היא ידעה הכל),

מביטה על אבא שלי ואומרת לו, אתה צריך להוריד את הנעלים ולשבת, אתה צריך לשבת שבעה. 

כולם הזדעזעו, איך את מדברת אמרו לה. 

אני ראיתי אותו, ראיתי אותו מת בטנק... ואנחנו בכלל לא סיפרנו לה שמוקי הלך למלחמה, היא ידעה שהוא בבית לפני שחרור.

כעסו עליה, אמרו לי לקחת אותה מיד לביתה שלא תמשיך עם דבריה... ירדתי אתה במדרגות,

הובלתי אותה בשקט ובדרך, בשקט כמעט בלחש, היא אומרת לי, גם את צריכה לשבת שם, את יודעת שמוקי איננו.

ושוב סיפרה לי שראתה אותו מת בתוך טנק. ואני חשבתי מאין היא יודעת שמוקי היה בשריון. ובכלל איך היא ידעה שיש מלחמה ושהוא הלך למלחמה, הרי לא סיפרנו לה.

כעבור כמה ימים, אחרי שבני עבר על תמונות אצל קצין העיר וזיהה את מוקי, באו המבשרים...

זהו רבקתי היקרה הסיפור שלי. 

הסמיכות של הזיכרון שלך ליום הזיכרון שחל השבוע העלה בי את הזיכרון שלי.

ואני יודעת רבקתי שכשתקראי את מיד תשלחי אלי חיבוק חם משלך וגם נשיקה

אז אני מחכה להם

ובינתיים שולחת לך מכאן את אהבתי

וגם חיבוק אוהב

נורתי

.

אני ממהרת לשלוח לך חיבוק חם, אוהב, נשיקה, והמון אהבה 

יש בהם, נוריתי יקירתי. 

איזה סיפור. איזו סבתא רגישה-רגישה הייתה לך ועדיין יש לךְ, 

נוריתי יקירתי. 

קצת דמנטית - אולי. אבל עם ראש חריף, פתוח. הרי תחושה 

מוקדמת היא בסך הכל עיבוד-נתונים מהיר מאוד. לא 

סיפרתם להּ, אבל היא חיה בעולם הזה, בסביבה הזאת, 

וראתה, והבינה, והרגישה, ועיבדה אֶת הנתונים שהיו 

ברשותהּ. 

עוד חיבוק אהוב וחם, עוד נשיקה, לעכשיו ולימים הקשים 

מאוד שלפנייךְ, נוריתי יקירתי. 

אוהבת אותך המון, 

שלךְ כל עוד, 

רבקה

---