פרוזה. זיכרונות. זיכרון. (ליום הזיכרון)

בְּמוֹתָם צִוּוּ 

לָנוּ אֶת הַחַיִּים

בְּחַיֵּיהֶם הַקְּצָרִים

אָז כְּשֶׁעוֹד 

פָּרְחוּ הַיָּמִים

וְלִחְיוֹת יָדְעוּ

כְּבָר אָז צִוּוּ לָנוּ

אֶת הַחַיִּים

עַכְשָׁו הֵם

מִתַּחַת לַקְּבָרִים

רַק הַשֵּׁמוֹת 

עַל מַצֵּבוֹת

לָנוּ מַזְכִּירִים

כִּי גַּם בְּמוֹתָם

צִוּוּ לָנוּ 

אֶת הַחַיִּים..

יהי זכרם של הנופלים ברוך. שיר מרגש וכואב כתבת רבקה יקרה.

חג עצמאות שמח

שמוליק

<לב> שמואל יקר, בשבילי, המשמעוּת של "ובמותם ציוו לנו אֶת החיים" היא אחת: להגיע לשלום עם שכנינו ובתוכנו. תודה רבה לךָ. <לב>

נורא לחשוב על אמא השרה לילדיה שיר ערש, מגדלת אותם באהבה ויום נוראי אחד...

נחרצות את אומרת: במותם ציוו לנו את החיים, להמשיך ולחיות הם היו מבקשים מאתנו, והרי איפשרו לנו זאת - זה המסר שלהם. 

<לב> נכון מאוד, גליתי יקירתי. ומה אנחנו עושים..? לא אוסיף, כבר הבנתְּ. תודה רבה לךְ על תגובתךְ. <לב>

<לב> .. ואנחנו לא עושים דבר כדי למנוע אֶת המלחמות, גם בינינו ... <לב>

נוגה - פתע באה הבשורה הנוראה ובטקס יום הזיכרון משמיעים את דבריו של ביאליק למרות שהשתנו הנסיבות. תודה רבה לך רבקה היקרה.

<לב> דני יקר, אִם תקרא אֶת שירוֹ של ביאליק, תבין על הנסיבות של אז, בימיו, לעומת הנסיבות של ימינו-אנו. ואז תבין על מה כתבתי.  <לב>

זה היום, הכואב ברבים מבתי האב,

עם מוכה מלחמות וחללים 

יום אחד, בשורה אחת

וחיים משתנים לנצח.

יהי זכרם של הנופלים ברוך.

תודה רבה רבה רבקה לשירתך הנוגעת.

בוקר טוב והמשך יום שקט.

<לב>

<לב> הכי טוב שאפשר: למצוא אֶת השלום בלי מלחמוֹת נוספות, להשכין שלום בתוכנו, בינינו, ... <לב> תודה רבה, איילה יקרה. <לב>

אכן....

ואילו מן חיים אלה?

האמנם אליהם התכוונו? 

<לב> עקרונית, צריכה לכתוב "תודה רבה וחג עצמאוּת שמח" <חיוך עצוב> אבל ... <לב> לא, לא ביאליק ולא חלק מאיתנו. <לב>

אכן, זה אולי קצת מוקצן אבל זה באמת כך.

הם קיוו שאחרי המלחמה אליה הלכו לא תהיינה יותר מלחמות.

אם תשיר לילדה שיר ערש והוא ילווה אותו כשיגדל

ואז - שום דפיקה לא תשמע ושום בשורהת איוב לא תגיע

כי לא תהיה עוד מלחמה...

אני יודעת

אלו חלומות באספמייה

כי הרי אחי נפל בקרב ואחר כך בני לחם בלבנון

ובנו - נכדי הנושא את שמו של אחי - נלחם בעזה בצוק איתן...

אז לצערי ביאליק עדיין אקטואלי בטקסי יום הזיכרון...

<לב> לא ליטשתי אותו מספיק, האמת. <לב> תודה רבה על תגובתךְ, נוריתי יקירתי. הייתי זקוקה לָהּ מאוד. מאוד. <לב> עצוב שזֶב באמת כךְ. <לב> 

שכל שנה פוקדת את קרית שאול 

גם לי תמיד מפריע המשפט הנ"ל 

ועוד הרבה בלה בלה בלה 

חיים נקטפו נקודה. 

יום עצמאות שמח אהובה

<לב> <חיוך עצוב> <לב>

רבקה אהובה

**************

מדינה שכולה שנבתה על אדמה ספוגה בדם אהוביה.

במותם ציוו לנו את החיים

ואנו מצווים לשמור מכל משמר

על זאת המולדת,

על זאת האדמה,

כי אין לנו אחרת זולתה.

כה מרגש הכתוב  ...  !!!

יום עצמאות שמח יקרה לי

שלך עליזה.

<לב> תודה רבה, ידידה יקרה לי. <לב>