איני מכורה

לֹא אֶרֶץ מְכוֹרָה

רַק פָּשׁוּט אִשָּׁה

וְהִיא לְךָ

לֹא תְּחַכֶּה

כְּמוֹ אָז

שָׁם בַּמִּדְבָּר

אַרְבָּעִים שָׁנָה.

הָאָרֶץ שֶׁנִּכְסַפְתָּ לָהּ

כְּבָר לֹא צְעִירָה

כָּל בֹּקֶר

אֶת הַגִּיל הִיא מַסְתִּירָה

וְלֹא יִהְיֶה  מַצָּב

שֶׁרַק אוֹתָהּ תִּרְאֶה

וְאֵלֶיהָ לֹא נִכְנַס

וּמִמֶּנָּה נָס

כְּמוֹ הָיְתָה הִיא 

אוֹתָהּ אֶרֶץ מְכוֹרָה.

תודה אורנה יקרה על השיר המקסים בו יצרת הקבלה  בין המדינה לבן היותך אישה . לא צעירות יותר אך מנוסות, ורק רוצות לחוש ראויות...

חג עצמאות שמח וחיבוק ממני

שמוליק

בטוח יגיע , התענוג של להיות ביחד זה לעבור את הזקנה ... לא ? 

.

:))

אהבתי מאוד-מאוד אֶת השילוב של האנשה ואישה אמיתית, 

כי הדוברת היא אישה: 

ארבעים שנות המדבר של בני ישראל, 

שבעים וארבע שנים למדינה, 

והאיפור היומיומי - 

ואולי "הוא" לא יגיע. "הוא" : הַגֶּבֶר-הַגּוֹאֵל.  

השיר זורם לו נפלא. 

שיר מעולה, ברור. 

תודה רבה-רבה-גדולה, אורנה אהובה, משוררת יקרה לי. 

חיבוק, 

רבקה

---

מבטא חששות - את כבר לא צעירה, חוששת שהוא לא יבוא, מקשטת את פניך כדי להסוות את פגמיך. תודה רבה לך אורנה היקרה, חג עצמאות שמח.

קמות בך מדי בוקר מחדש, ולזה את כן מתמכרת. לא מתמכרת לו, מתוך החלטה מושכלת על אף הפחד הגדול לאבדו. 

עוצמתן של מילים- הקמות כל יום מחדש- כתיבה נפלאה.

 שבת שלום ובשורות טובות.

אנו מתבגרים כמכורה

חוגגת שבעים וארבע,

השנים חולפות

אנו משתנים  ...

אך אל חשש האחד יגיע

גם עם צבעי ההסואה,

הוא ידע לפגוש בך ...

עונג לקריאה

כתיבה משובחת

שאפו אורנה  !!!

חיבוק לשבת יפה

ממני עליזה.

גם אני בן שבעים וארבע. אבל זה בסתם.... שיר נפלא!